החזון של קרני היה ברור ורדיקלי: במקום המודל המסורתי בו ארצות הברית משמשת כמרכז הכובד הבלעדי, קנדה ואירופה חייבות לטוות רשת קשרים ענפה ובלתי תלויה. חזון זה התנגש חזיתית עם גישתו של מזכ"ל נאט"ו, מארק רוטה, שניסה לשדל את אירופה להדק את היחסים עם טראמפ ולרצות אותו בכל מחיר. קרני, לעומתו, החל בבליץ דיפלומטי. במקום הביקור המסורתי הראשון בוושינגטון, הוא יצא לפריז, שם רקם עם נשיא צרפת, עמנואל מקרון, תוכניות להפחתת התלות באמריקה בתחומי הבינה המלאכותית והמחשוב הקוונטי.
בזמן שבכירי הממשל האמריקאי, בהם ג'ארד קושנר, קידמו בארמון האליזה עסקאות שיקום כלכלי באוקראינה, המנהיגים האירופים שישבו בחדר השני החליפו ביניהם פתקים מזועזעים. "אנחנו לא יכולים לסמוך יותר על אמריקה", נכתב באחד מהם. ימים ספורים לאחר מכן, בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, קרני ניצל את המומנטום ונשא נאום תקיף בו קרא למערב לעמוד על שלו ולא להסכים למציאות של "שעבוד". טראמפ, שצפה בנאום ממטוס ה"אייר פורס 1", רתח מזעם והגיב מאוחר יותר בנאום משלו: "קנדה קיימת בזכות ארצות הברית. תזכור את זה, מארק".
במקביל, קנדה הצטרפה לראשונה לקרן ביטחון אירופית חדשה וייסדה ברית טכנולוגית ריבונית עם גרמניה. בזמן שמזכ"ל נאט"ו מגיע לפסגת הארגון באנקרה ומנסה להציג הישגים על פני השטח, מאחורי הקלעים מתגבשת מציאות חדשה ומטלטלת: פרויקט העצמאות הקנדי-אירופי כבר יצא לדרך, והוא מאיים לשנות לעד את פניה של הברית ההיסטורית החזקה בעולם.
התרעות פיקוד העורף