במהלך הלילה שבין 7 ל-8 ביולי התקבלו דיווחים על תקיפות כטב"מים משמעותיות בשטחה של רוסיה, שהצטרפו לגל תקיפות נרחב של הימים האחרונים. בסביבות השעה 3:00 לפנות בוקר, כטב"מים אוקראיניים פגעו בבית הזיקוק של חברת "רוסנפט" בסראטוב (Saratov), המרוחק מרחק משמעותי מהגבול האוקראיני - כ-450 קילומטרים. במקום פרצה שריפת ענק, ורשויות התעופה המקומיות הטילו מגבלות על המראות ונחיתות בנמל התעופה באזור.
בנוסף, המתקן הפטרוכימי המרכזי בטטרסטן, המתמחה בייצור גומי סינתטי ופולימרים, הותקף הבוקר, ומשם דווח על עמוד עשן סמיך שעולה מהאתר. על פי הודעת ערוץ התקשורת של שירות הביטחון האוקראיני (SBU), הכוחות האוקראיניים פעלו באופן מתואם, באמצעות מערך שלם של כלי טיס בלתי מאוישים, נגד שורה של יעדים אסטרטגיים וצבאיים ברוסיה.
אוקראינה מרחיבה את טווח התקיפות
רחפנים אוקראיניים תקפו לראשונה את מחוז נובוסיבירסק, הממוקם כמעט 4,000 ק"מ מהגבול עם אוקראינה. הרשויות במחוז נובוסיבירסק שבסיביר הכריזו על מצב חירום לראשונה מאז תחילת המלחמה. התושבים, שלא האמינו באפשרות של הגעת רחפנים אוקראיניים למרחק כה גדול, נאלצו להסתתר בבתים, כאשר אזהרות נוספות שודרו דרך מערכת הכריזה הלאומית במהלך הלילה.
ההתרעה, שהוסרה בסביבות חצות, פעלה במקביל לתקיפות רחפנים ארוכי טווח של אוקראינה על בית הזיקוק לנפט באומסק. המתקן באומסק הוא בית הזיקוק הגדול ביותר ברוסיה, והוא לא הותקף בעבר על ידי כטב"מים אוקראיניים מאז תחילת המלחמה.
תקיפת הרחפנים על בית הזיקוק לנפט באומסק (Omsk) הוכיחה כי אזור התקיפה של מל"טים אוקראיניים ברוסיה משתרע כעת על מטרות במרחק של לפחות 2,500 קילומטרים מהגבול הרוסי-אוקראיני. משמעות הדבר היא שאוקראינה יכולה כעת לתקוף שני שלישים מבתי הזיקוק הגדולים ביותר ברוסיה, האחראים לעיבוד של 85% מהנפט במדינה.
זלנסקי מציג דוקטרינה חדשה
זלנסקי טוען כי השלב המכריע של המלחמה עבר מהיבשה ומהים אל האוויר. בזכות הצלחתו של צבא אוקראינה לבלום את ההתקפה הקרקעית הרוסית ולצמצם את הנוכחות של הצי הרוסי בחלקים משמעותיים של הים השחור, תוך שימוש יעיל בכטב"מים ימיים, מוקד הלחימה האסטרטגי העיקרי העתיק את מקומו אל המאבק על השליטה האווירית.
לדברי נשיא אוקראינה, "הניצחון במלחמה הזו שייך למי שיהיה חכם יותר" מבחינה טכנולוגית ומבחינת הלחימה באוויר. זלנסקי שובר את הדוקטרינה הקלאסית של מלחמה, שלפיה הגודל הוא שמנצח, ומציע דוקטרינה חדשה שלפיה הניצחון טמון ביתרון טכנולוגי ובחלון הזדמנויות שבו ניתן להכריע את האויב.
נשיא אוקראינה עמד על חשיבותן האסטרטגית של תקיפות הכטב"מים ארוכות הטווח שמוציא צבא אוקראינה אל עבר מתקני אנרגיה ויעדים צבאיים בעומק רוסיה. לטענתו, עד כה הלחימה לא פלשה אל מרכזי הערים הגדולות ברוסיה, ופוטין יכול היה לשמר את הקונספציה שבה הוא שרוי, שלפיה המלחמה נותרת מרוחקת מהקרמלין ואינה מאיימת עליו ישירות.
אנו רואים שזלנסקי עומד לשבור לפוטין את הקונספציה המוכרת לו, ונשיא אוקראינה עומד להפתיע אותו בפיתוחים טכנולוגיים חדשניים. במילותיו של זלנסקי: "כאשר זה כבר לא יהיה מדובר במאה כטב"מים אלא באלף שיטוסו לכיוון מוסקבה, הוא יתחיל להבין את המציאות והאליטות סביבו יתחילו ללחוץ עליו. ככל שפוטין יהיה רחוק יותר ממוסקבה, כך סוף המלחמה יהיה קרוב יותר".
אירופה נערכת לפרובוקציה רוסית
טור דעה של דייוויד איגנטיוס (David Ignatius) ב"וושינגטון פוסט", שפורסם לאחרונה תחת הכותרת "אירופה מתכוננת לפרובוקציה רוסית", מתאר שלב חדש ומסוכן מאוד שאליו המלחמה עלולה להיכנס. בעוד רוסיה נתונה במלחמת שחיקה אינטנסיבית ועקובה מדם במזרח אוקראינה, המכונה לעיתים "מטחנת בשר", מוסקבה מתמודדת עם מצוקה אסטרטגית גוברת.
כמענה לכך, רוסיה בוחנת אפשרויות של הסלמה יזומה (Escalation dominance), הכוללת תקיפות נקודתיות או חדירות צבאיות מוגבלות לשטחן של חברות בברית נאט"ו, כמו פולין או המדינות הבלטיות. מהלך כזה נועד לאתגר את מרחב החסינות של הברית ולשנות את מאזן הכוחות. לפי התרחיש הזה, רוסיה משתלטת על אחת ממדינות נאט"ו כדי להראות, כלפי פנים וכלפי חוץ, את חולשת הברית, שלא תתגייס להגן על חברותיה ולא תמלא את אותה מטרה שלשמה נוסדה.
איגנטיוס מדגיש כי פוטין לוקח כאן הימור אסטרטגי, המבוסס על ההערכה שבוושינגטון יבחרו שלא להתערב בעימות מזוין. מטרתו היא "לבדוק" את ברית נאט"ו ולבחון האם סעיף הערבות ההדדית שלה אכן מהווה קו אדום, או שמא מדובר בהצהרה כתובה אך חסרת ערך.
מהלך זה מגיע בנקודת זמן רגישה, שבה ארה"ב מצטיירת כמרוחקת ומנותקת מאירופה יותר מאי פעם. למעשה, אנחנו מגיעים לשלב חדש במלחמה, שבו טראמפ לא יכול להפעיל לחצים לא רק על פוטין אלא גם על זלנסקי. בשנה הראשונה של הקדנציה השנייה, טראמפ לקח צד בסכסוך והפעיל לחצים רק על זלנסקי. כעת זלנסקי החזיר לעצמו את "הקלפים" החסרים, וטראמפ לא מעז ללחוץ עליו כאשר אוקראינה משגרת 450 רחפנים לעבר רוסיה ביממה האחרונה, לעומת רוסיה שמשגרת רק 150 רחפנים אל עבר אוקראינה.
המספרים האלה מדברים בעד עצמם ומצביעים על מי שמחזיק ביוזמה במלחמה. פוטין בונה על איש אחד, טראמפ, באמריקה, כאשר מתברר שהאיש חלש מאוד.
האזהרות האחרונות מצד ה-CIA וקהילות המודיעין של פולין ולטביה מצביעות על היתכנות גבוהה לפרובוקציות באזור. על פי הערכות אלו, המתווה המבצעי של הקרמלין אינו בהכרח פלישה קונבנציונלית רחבת היקף, אלא שימוש באסטרטגיות של לוחמה היברידית, שאותה הקרמלין אוהב עד מאוד.
הפעולות ההיברידיות של רוסיה במרחב הפוסט-סובייטי עשויות לכלול מבצעים חשאיים בשטח של מדינה זרה, מתקפות סייבר, ו/או פגיעה ממוקדת בתשתיות קריטיות, כדוגמת רשתות החשמל של המדינות הבלטיות או של פולין.
הלחץ על נאט"ו והמסלול הדיפלומטי
בשולי פסגת נאט"ו המרכזית המתקיימת באנקרה בימים אלה, נפגשו נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ונשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי לפגישה דו-צדדית. במסגרת דיונים אלו הפעיל המנהיג האוקראיני לחץ דיפלומטי על עמיתו האמריקני, במטרה להבטיח הקצאה מיידית של מיירטים למערכות הגנה אווירית והגברת האספקה של תשתית חימוש חיונית.
נשיא אוקראינה ניצל את במת נאט"ו בטורקיה כדי לדחוק בחברות הברית ולדרוש מהן לספק את מערכות ההגנה האווירית שקייב זקוקה להן בדחיפות, כדי להגן עליה מפני ההתקפות הרוסיות.
גורמים רשמיים בארה"ב ציינו כי טראמפ מזהה בחודשים האחרונים מצב של "קיפאון" (Stalemate) בקווי החזית האוקראינית. להערכתם, תפיסה זו, שלפיה אף אחד מהצדדים אינו מצליח להשיג פריצת דרך טריטוריאלית משמעותית, היא שמניעה את הנשיא האמריקני לפעול בדחיפות לקידום מתווה דיפלומטי לסיום הלחימה.
קו החזית, המשתרע על פני כ-1,200 קילומטרים, מתאפיין בחודשים האחרונים בהיעדר תזוזות טריטוריאליות משמעותיות מצד שני הצדדים הלוחמים. הפיכת העימות למלחמת התשה ממושכת (War of attrition) היא הסיבה שהניעה גורמים רשמיים בממשל האמריקני לנסות ולגבש פתרון מדיני באמצעות מהלכי תיווך דיפלומטיים.
מעבר לתוכניותיו של טראמפ להשגת הפסקת אש, מורגש בפגישה באנקרה הרושם הקשה שהותירו מטחי הטילים הרוסיים שפגעו בקייב לאחרונה. מציאות זו מדרבנת את זלנסקי ללחוץ על מנהיגי נאט"ו לקבל החלטות תקיפות, כאשר במרכז הדרישות עומד אישורו של מתווה הסיוע הרב-שנתי, שיבטיח תמיכה צבאית מצד בעלות הברית האירופיות בהיקף של כ-70 מיליארד יורו בשנה בשנתיים הקרובות.
הנשיא טראמפ שב והבהיר כי חברות אוקראינית בברית נאט"ו אינה עומדת על הפרק, ובמקום זאת הציע לקייב נוסחת ביטחון חלופית המבוססת על ערבויות דו-צדדיות בהובלת ארה"ב. מנגד, מוסקבה דוחה באופן עקבי הסדרים כאלה שלאחר סיום המלחמה, מכיוון שתפיסת הביטחון הרוסית פוסלת כל מנגנון אזורי שאינו מעניק לה זכות וטו או מחייב את השתתפותה הישירה בעיצובו.
התרעות פיקוד העורף