סטארמר סיפר כי אף שקיבל את האקדח מארדואן, הוא לא יכול היה להביא אותו עמו לבריטניה, משום שייבוא כלי נשק מסוג זה למדינה אינו חוקי. האקדח שהוענק לו יישאר באנקרה, למרות שארדואן צירף למתנה פתק אישי שבו ויתר על מגבלות הייצוא הטורקיות החלות על כלי הנשק. לפי הדיווח, ארדואן צייד כל אחד ממנהיגי נאט"ו גם באישור אישי מטעמו, שנועד לאפשר את הוצאת האקדח מטורקיה. עם זאת, במקרה של סטארמר, האישור פתר רק את הצד הטורקי של הסוגיה ולא את המגבלות המשפטיות בבריטניה, שבהן אין לנשיא טורקיה יכולת להתערב.
בשלב זה לא ברור אם מנהיגים נוספים בנאט"ו נתקלו בקשיים דומים בניסיון להחזיר את המתנה למדינותיהם. מצבו של סטארמר נבע מהחקיקה הבריטית המחמירה בנושא כלי ירייה, שהודקה משמעותית לאחר הטבח בבית הספר בדאנבליין בשנת 1996, והובילה לאיסור כמעט מוחלט על החזקה פרטית וייבוא של אקדחים.
הפסגה עצמה עסקה בנושאים ביטחוניים כבדי משקל, בהם הגדלת הוצאות הביטחון של מדינות הברית, המשך התמיכה באוקראינה והאפשרות לחידוש עסקאות נשק אמריקאיות עם אנקרה. בין היתר עלתה האפשרות לשינוי במדיניות האמריקאית בנוגע למכירת מטוסי F-35 לטורקיה, לאחר שנים שבהן המכירה הוקפאה.
הפתק שצירף ארדואן למתנה העיד, ככל הנראה, על מודעות לכך שכלי הנשק עלולים לעורר בדיקות ושאלות במעברי גבול. אולם במקרה של סטארמר, הבעיה לא הייתה הוצאת האקדח מטורקיה אלא הכנסתו לבריטניה. בסופו של דבר, ראש ממשלת בריטניה שב לארצו בלי האקדח. המתנה האישית מארדואן תישאר בטורקיה ותעבור נטרול, בעוד שסטארמר נותר עם הסיפור יוצא הדופן, אך לא עם כלי הנשק עצמו.
התרעות פיקוד העורף