"כבר חודשים שלא קניתי לעצמי דבר. ויתרנו לחלוטין על בשר, ואנחנו כבר לא אוכלים מחוץ לבית", כך מתאר תושב טהרן את מצבו הכלכלי כיום.
לפי דיווח ב"אינדפנדנט", עדויות דומות נשמעות בערים שונות באיראן: גמלאי שמתקשה לממן לחם ותרופות, אם שנאלצה לחזור עם ילדיה לבית הוריה לאחר שלא הצליחה לשלם שכר דירה, עובד שמספר כי מחלה פשוטה הובילה את משפחתו למשבר כלכלי, וחולה שמחיר תרופותיו עלה בתוך שבועות פי כמה וכמה.
האינפלציה מטפסת, מחירי המזון מזנקים
לפי הדוח האחרון של הבנק המרכזי האיראני, שיעור האינפלציה השנתי עד יוני האחרון הגיע ל-57.7%. בהשוואה ליוני 2025, נרשמה עלייה שנתית של 83%. במחירי המזון נרשמה עלייה חדה עוד יותר. לפי הנתונים, אינפלציית המזון הגיעה לכ-135%, כלומר שמחירי מוצרי המזון ביוני היו גבוהים בממוצע פי שניים עד שלושה לעומת התקופה המקבילה אשתקד.
לפי הנתונים הרשמיים, שיעור האינפלציה בקרב העשירון התחתון חצה את רף 100%. ב-11 מחוזות באיראן נרשמו שיעורי אינפלציה תלת-ספרתיים, ובהם אילאם, כורדיסטן, לורסתאן, מערב אזרבייג׳ן, כרמאנשאה, גולסתאן וצפון ח׳וראסאן.
המשפט הזה, לפי הדיווח, ממחיש עד כמה הפך הצמצום הכפוי לנורמה. עוני אינו עוד תופעה שמאפיינת רק בעלי הכנסה נמוכה; גם משפחות שבעבר השתייכו למעמד הביניים נאלצות לוותר בהדרגה על מזון, דיור, פנאי וטיפול רפואי. אם שמפרנסת את משפחתה סיפרה כי העלייה בשכר הדירה ובמחירי המזון אילצה אותה לחזור עם ילדיה לבית הוריה. לדבריה, כל הכנסתה מופנית לרכישת מוצרי יסוד, והיא אינה מסוגלת עוד לקנות אפילו צעצוע פשוט לילדיה.
במקביל, גם הלחם - שנחשב במשך שנים למוצר האחרון שעליו משפחות עניות אינן מוותרות - הפך לסמל נוסף של המשבר. משקי בית שכבר צמצמו או ביטלו רכישת בשר, עוף, מוצרי חלב ואורז, נאלצים להתמודד כעת גם עם התייקרות חדה של הלחם. מחיר כיכר ברברי הגיע לכ-30 אלף תומאן, כ-0.20 דולר, ואילו כיכר תפתון נמכרת בכ-15 אלף תומאן, כ-0.10 דולר.
"הטיפול הרפואי נרכש בתשלומים"
אישה בת 62, שבעלה גמלאי, סיפרה כי הרופא רשם לה כמה תרופות, אך בני הזוג אינם מסוגלים לרכוש את כולן בבת אחת. "בכל פעם שאנחנו מגיעים לבית המרקחת, אנחנו קודם שואלים על המחירים, ורק אחר כך מחליטים איזו תרופה לקנות ואיזו לדחות לחודש הבא", סיפרה. "גם טיפול רפואי נקנה היום בתשלומים. אלמלא מכרתי את תכשיטי הזהב שלי, לא הייתי יכולה לרכוש אפילו את התרופות האלה".
עובד בן 54, שהועסק במשך שנים במפעל לחלקי חילוף לרכב בפרברי טהרן, סיפר כי עד לפני כשנתיים הצליח לממן את שכר הדירה ואת הוצאות המשפחה באמצעות שעות נוספות. כיום, לדבריו, גם עבודה בחגים אינה מספיקה. "בעבר לא נשאר לי כסף לחסוך בסוף החודש", אמר. "היום אני כבר נאלץ ללוות כסף באמצע החודש. בכל פעם שאני מקבל את המשכורת, אני מרגיש שאני רק מחזיר את החובות של החודש הקודם".
התמונה העולה מהעדויות ומהנתונים היא של שחיקה עמוקה ומתמשכת: לא קריסה פתאומית, אלא הידרדרות יומיומית שמאלצת משפחות לוותר בכל פעם על עוד מרכיב בחייהן - תחילה בילויים, אחר כך בשר ומוצרי חלב, ובהמשך גם תרופות, דיור ולחם.
התרעות פיקוד העורף