הפער המצמרר בין הפעילות המדינית האינטנסיבית לבין הודעת המוות הקצרה הלם את דמותו: גראהם לא ידע לעמוד מן הצד, להתרחק ממוקדי העימות או להנמיך את קולו. עד יומו האחרון הוא נשאר פוליטיקאי של חזיתות.
לאורך עשרות שנות פעילותו בממשל האמריקאי הוא נחשב לאחד מאוהדיה הגדולים והנאמנים ביותר של מדינת ישראל בוושינגטון. כפוליטיקאי המזוהה עם עמדות ניציות מובהקות ומדיניות חוץ התערבותית, הוא היה מהגורמים הבולטים, התקיפים והמשפיעים ביותר שעמדו מאחורי הדחיפה לפעולה צבאית ולמלחמה נגד איראן, ופעל ללא לאות לחיזוק היחסים הביטחוניים והמדיניים בין ישראל לארצות הברית.
עשה היסטוריה
הוא נולד בשנת 1955 בעיירה סנטרל והיה לראשון במשפחתו שרכש השכלה גבוהה. לאחר שהתייתם מהוריו בגיל צעיר, הפך לאפוטרופוס החוקי של אחותו הקטנה. דרכו הציבורית הייתה שזורה בשירות צבאי ארוך ומעוטר בפרקליטות הצבאית של חיל האוויר האמריקאי, שם שימש כסנגור וכמפקד באירופה.
הוא המשיך לשרת בכוחות המילואים גם במקביל לכהונתו בקונגרס, ובשנת 2014 הוענק לו כוכב הארד על שירותו בעיראק ובאפגניסטן. בשנת 2015 פרש משירות לאחר 33 שנים בדרגת קולונל. מותו הפתאומי מותיר חלל עמוק בהנהגה הרפובליקנית ובעיצוב מדיניות החוץ האמריקאית.
תמיכה בלתי מעורערת בהפלת המשטר באיראן
"בואו ננסה את הפתרון הדיפלומטי, למרות שאני משוכנע שהוא ייכשל", הצהיר גרהאם בנוגע ליוזמות ההסדרה, אך מיהר לחשוף את "תוכנית הגיבוי" הדרמטית של הנשיא טראמפ.
לטענת הסנאטור מדרום קרוליינה, במידה שהמשא ומתן יגיע למבוי סתום, ארה"ב תשתלט בכוח צבאי על מצרי הורמוז האסטרטגיים ותגבה עמלות מכל ספינה שתעבור בנתיב השיט החיוני. יתרה מכך, גרהאם שיגר אזהרה חריפה להנהגה האיראנית והדגיש כי אם תעז לאתגר את שליטתה של וושינגטון במצרים, הצבא האמריקאי "ימחק אותם לחלוטין". עוד העריך כי במקביל למהלכים אלה, יורחבו הסכמי אברהם וסעודיה תצטרף לנורמליזציה.
איראן עמדה במרכז תפיסת עולמו. שם נוצר החיבור החזק ביותר בינו לבין תפיסת הביטחון הישראלית. במשך שנים הזהיר מפני האפשרות שאיראן תפתח נשק גרעיני, טען כי דיפלומטיה לבדה לא תבלום את תוכניתה ותמך באפשרות של הפעלת כוח נגד מתקני הגרעין שלה. ביוני 2025, בעיצומו של העימות, קרא לטראמפ לסייע לישראל "לסיים את העבודה" מול האיום הגרעיני האיראני.
מבקריו הציגו אותו כמחרחר מלחמה, פוליטיקאי שמוצא בכל משבר הצדקה לאיום צבאי נוסף. תומכיו ראו בו אדם שקרא את המזרח התיכון בלי להיאחז באשליות. שתי ההגדרות נגעו במשהו אמיתי. גראהם האמין בכוח, מתוך שכנוע שחולשה, היסוס והפקרת בעלי ברית מזמינים בסופו של דבר מלחמות גדולות ומסוכנות יותר.
אחד הידידים הטובים של ישראל בעולם
הוא דיבר על ישראל כעל בעלת ברית שנלחמת באויבים משותפים. מבחינתו, חמאס, חיזבאללה והמשטר האיראני היו חלק ממערכה אזורית אחת, שבה איראן הפעילה וחימשה ארגונים שאיימו על ישראל ועל האינטרסים האמריקניים במזרח התיכון. ישראל עמדה בעיניו בקו הראשון, וארצות הברית עלולה הייתה למצוא את עצמה בקו הבא.
לאחר טבח 7 באוקטובר הפכה תמיכתו תקיפה עוד יותר. גראהם התנגד לכל הסדר שיותיר את חמאס בשלטון. הוא היה בין יוזמי החלטה דו-מפלגתית שלפיה הארגון לא יוכל להוסיף ולשלוט בעזה, לא צבאית ולא פוליטית. ההחלטה התקבלה פה אחד בסנאט במרץ 2025. בעיניו, ארגון שביצע טבח המוני אינו מועמד לשותפות בהסדר עתידי. השארתו בשלטון פירושה הכשרת הקרקע לטבח הבא.
הגיע לישראל כדי לעמוד יחד איתה מול הרוע
גראהם גם לא שימש שופר אוטומטי לכל רעיון שנולד בירושלים או בוושינגטון. הוא הסתייג מתוכניתו של דונלד טראמפ להשתלטות אמריקנית על רצועת עזה ולהעברת תושביה למדינות אחרות, ואמר כי אין לה תמיכה ממשית בסנאט. תמיכתו בישראל הייתה עמוקה, אך היא נבעה מתפיסה אסטרטגית ולא מציות פוליטי.
מותו מותיר את ישראל בלי אחד הקולות הצלולים והנאמנים ביותר שהיו לה בגבעת הקפיטול. הוא היה פטריוט אמריקני שהאמין כי הגנתה של ישראל משרתת גם את ארצו, וכי הברית בין המדינות היא נכס אסטרטגי ומוסרי לשני הצדדים.
לינדזי גראהם היה לעיתים בוטה מדי, ניצי מדי וחסר סבלנות מדי. אבל ברגעים שבהם ישראל חיפשה בעולם קול שאינו מגמגם, הוא כמעט תמיד היה שם. כעת, כשהקול הזה נדם בפתאומיות, ישראל נפרדת מידיד שבחר שוב ושוב לעמוד לצדה דווקא כשהעמדה הזאת נעשתה קשה, שנויה במחלוקת ולא פופולרית.
התרעות פיקוד העורף