האנליסט הפלסטיני חושף: "חמאס לא העריך את תגובת ישראל"

הדיון נע סביב שאלת השאלות: האם סינוואר טעה? והאם מחיר הדמים של רצועת עזה היה מתוכנן? אל-חילה, מפתיע בביקורת מרומזת אך נוקבת על הנהגת חמאס.

הריאיון נפתח בקו ישיר של המראיין חסן א-דר, שהזכיר את נאומו של מזכ"ל חיזבאללה: "השהיד חסן נסראללה אמר: 'לו ידעתי שהתגובה על חטיפת 2 החיילים תהיה בהיקף כזה, מבחינה אנושית, מוסרית ולאומית, לא הייתי מבצע את הפעולה הזו'... אילו השהיד סינוואר ומוחמד דף היו צריכים לקבל את ההחלטה הזו היום, לדעתך, הם היו אומרים את אותו הדבר?".

תשובתו של ד"ר אחמד אל-חילה מספקת הצצה למה שנראה כהכרה פנימית באסון שהמיטה חמאס על הרצועה: "תראה, מה שקרה... אולי עכשיו, אילו הייתי... נגיד אילו גיליתי את הנסתר (את העתיד), אולי היית נמנע מכמה דברים ועושה דברים אחרים… באמצעות השכל, אמרתי ש... ייתכן שאופי הפעולה לא הוערך נכונה מבחינת השלכותיה".

מלכודת "ההכרעה הקיומית": לחמאס אין את הכלים לעימות כזה

בהמשך הניתוח, מסביר ד"ר אל-חילה כי חמאס גררה את האזור למגרש משחקים שגדול עליה ועל בעלות בריתה בכמה מידות. לדבריו, ה-7 באוקטובר הפך את הסכסוך מ"ניהול משבר" ל"הכרעה קיומית" - מהלך שלטענתו שיחק בסופו של דבר לידיה של ישראל והפתיע את ציר הרשע: "היא העבירה את הסכסוך מניהול להכרעה… ואתה מבין היטב… לסביבה הפלסטינית והערבית, ואפילו לא לציר ההתנגדות, אין את הכלים והיכולות, ולא את העיתוי, ולא את הסביבה העולמית שתאפשר להגיע להכרעה קיומית!".

אל-חילה מדגיש כי ההערכה המקורית הייתה שהמבצע יוביל לעוד סבב קצר של "ניהול סכסוך", אך העוצמה והאכזריות של המתקפה אילצו את ישראל לשבור את הכלים: "אילו זה היה נשאר במסגרת של ניהול, היה אפשר שמבול אל-אקצא [ה-7 באוקטובר] ייצור פעולה ותגובה של חודש, חודשיים, והקרב היה נעצר... הדברים היו חוזרים פחות או יותר לקדמותם… אבל זה לא התממש… הישראלי הלך לכיוון של הכרעה קיומית, ועדיין חושב על הכרעה קיומית".

הטעות הגדולה, לדבריו, הייתה חוסר ההבנה שהפעם כללי המשחק השתנו לחלוטין: "אני אומר שאם הנושא היה נשאר בהקשר של 'ניהול הסכסוך', המערכה לא הייתה נמשכת שנתיים! אבל, המעבר של הישראלי, הוא קיבל החלטה על הכרעה קיומית, ולכן המערכה התארכה."

המערכת הבינלאומית קורסת, אך ישראל נכשלה להכריע

בהמשך הדיון, מנתח ד"ר אל-חילה את עמדתן של מדינות המערב, ומפרק את האשליה הערבית כאילו אירופה או ארצות הברית שינו את עמדתן הבסיסית כלפי ישראל.

הוא מדגיש כי הלחץ המערבי על ירושלים נובע אך ורק מאינטרסים פנימיים ומחוסר היכולת של צה"ל לסיים את המערכה במהירות: "בהתחלה המערכת המערבית הייתה עם ישראל ועדיין [עם ישראל]! אך היא נאלצה תחת לחץ דעת הקהל לנקוט צעדים המפעילים לחץ על ישראל... אני אומר לך, אילו ישראל הייתה מכריעה - כל המערכת המערבית הייתה מברכת על כך!".

אל-חילה תוקף בחריפות את העקשנות הישראלית ואת הדרג המדיני הנוכחי: "ישראל מפסידה באזור בגלל העקשנות שלה, והקיצוניות… התיאולוגית שלה! אלה ששולטים היום שונים ממי ששלטו בישראל - הליברלים! אלה הגיעו מתוך מימד תיאולוגי שחלק ממנו הוא הכרעה מול הערבים, לא רק מול הפלסטינים!".

בסיום דבריו, מתייחס אל-חילה ל'מבוי הסתום' שבו נמצא צה"ל, לטענתו, לאחר שנתיים של לחימה: "היה שם ויכוח סוער בין הרמטכ"ל לבין הממשלה הישראלית... הצבא הישראלי… זקוק בערך לשנה שלישית... לכן, תחושת העולם לגבי כישלונה של ישראל להגיע להכרעה קיומית, גרמה לעולם לעצור ולומר לישראל: 'מספיק!'".