אחד המתחמים המרשימים נמצא במריהאקה, כ-20 מטרים מתחת לפני הקרקע. בשגרה פועלים בו מתחם משחקים לילדים, אולם כושר, מגרשי פוטסל ופלורבול וחניון, אך בעת חירום הוא יכול לשמש מקלט לכ-6,000 בני אדם. ברחבי הלסינקי משמשים מקלטים נוספים כבריכות שחייה, סאונות, מתקני ספורט, כנסיות, מסלולי קארטינג וחדרי חזרות ללהקות מטאל.
המתחמים כוללים דלתות הדף כבדות, מערכות סינון ואיטום, מאגרי מים, אספקת חשמל עצמאית, ציוד מגן, מיטות מתקפלות ושירותים ניידים. במריהאקה יאוחסנו כ-2,000 מיטות בלבד, וההנחה היא שבכל רגע שליש מהשוהים ינוחו, שליש יהיו פעילים ושליש יסייעו בתפעול ובניקיון. מזון אינו מסופק. "זה לא מלון", הדגיש שרודרוס, ולכן התושבים נדרשים להגיע עם מזון, תרופות, סוללות וציוד שיספיק ל-72 שעות.
בניית המקלטים החלה על רקע מלחמת החורף נגד ברית המועצות, ופינלנד המשיכה להשקיע בהגנה אזרחית גם לאחר סיום המלחמה הקרה. מאז 1991 חובת הקמת המקלטים חלה בכל המדינה, ולא רק בערים ובמוקדי תשתית שהוגדרו בעבר כאזורים מוגנים.