כפי שפורסם באתר החדשות "ארם ניוז", על בסיס דיווחים של רויטרס, כלי תקשורת בינלאומיים ומכוני מחקר, ההנהגה החדשה אינה סבורה שתוכנית הטילים, הפעלת השלוחים וההתערבות במדינות האזור היו טעות. מבחינתה, הכשל היה בכך שאיראן לא הפעילה כוח מספיק כדי להגן על המדיניות הזאת.
הנקמה באחראים לחיסולים והשבת "יוקרת המשטר" הפכו לכותרת שתחתיה נבנים מחדש אותם מנגנונים שהביאו את איראן לעימות. המינויים הצבאיים, האיומים בפעולות תגמול והצהרות ההנהגה מלמדים כי משמרות המהפכה אינם רואים בחיסול מפקדיהם סימן לכישלון אסטרטגי, אלא הצדקה להעמקת הקו הנוקשה ולהרחבת השליטה הביטחונית במדינה.
אנשי המלחמה תופסים את מוקדי הכוח
הנקמה הופכת למדיניות רשמית
אחד הביטויים הבולטים לתפיסת ההנהגה החדשה הוא הפיכת התגובה לחיסולים למדיניות מוצהרת. מוג'תבא חמינאי התחייב לנקום את מות אביו והגדיר זאת "דרישה לאומית", ולא עמדה אישית או סיסמה זמנית.
הוא הציג את הנקמה גם כמשימה דתית, שאיראן תממש באמצעות בעלות בריתה והרשתות שהיא מפעילה מחוץ לגבולותיה. המסר זכה לתמיכה במשמרות המהפכה ובממסד הדתי, לצד קריאות לביצוע תגובות גלויות והתנגדות לכל משא ומתן שעלול להתפרש כהשלמה עם תוצאות המלחמה.
לפי "איראן אינטרנשיונל", דרשות יום השישי בערים שונות באיראן הפכו לחלק ממערכה מאורגנת הדורשת נקמה, תומכת בהסלמה ומאשימה את המצדדים בפשרה בשירות אויבי המדינה.
הרטוריקה הזאת משמשת גם להסתרת אחריותם של משמרות המהפכה להיקף החדירה שאפשר את חיסול בכיריהם, הפגיעה במתקנים והחלשת בעלי בריתם. במקום לחקור את הסיבות שהובילו לתבוסה, הארגון מנסה להפוך את ההרוגים למקור לגיטימציה ולשכנע את הציבור כי הפתרון הוא עימות נוסף, למרות המחיר הכלכלי והביטחוני שכבר שילם.
איראן משקמת את הטילים ואת רשת הפרוקסי
הקו הנוקשה אינו מסתכם בהצהרות. הוא מקבל ביטוי בשיקום היכולות הצבאיות ובהקמה מחדש של רשתות הפעולה מחוץ למדינה. לפי המכון לחקר המלחמה, איראן העניקה עדיפות לשיקום תוכנית הטילים ולפיצוי על האבדות שנגרמו בתקיפות. מפקדים במשמרות המהפכה, בעבר ובהווה, ממשיכים להציג את מערך הטילים ככלי המרכזי להגנת המשטר ולהשבת ההרתעה.
טהרן גם אינה מוותרת על מודל השלוחים, למרות הפגיעות שספגו חיזבאללה בלבנון וארגונים חמושים אחרים המזוהים עמה. במקום המנגנונים הבולטים שהופעלו בעבר, איראן פונה לרשתות מבוזרות וחשאיות יותר, המבוססות על תאים קטנים, העברת ידע טכנולוגי ופעולות שקשה להוכיח את הקשר הישיר שלהן לטהרן.
מכון וושינגטון הזהיר כי תחושת ההשפלה של המשטר והפגיעה בצמרת הביטחונית עלולות להביא להקלה במגבלות על פעילות מחוץ לאיראן. בין האפשרויות שעלו: הפעלת רשתות עברייניות, יחידים ושלוחים לביצוע מתקפות תגמול.
המשמעות היא שההנהגה החדשה אינה עוסקת רק בבניית ההגנה על איראן, אלא בשיקום כלים שיאפשרו לה להעביר את המשבר לשטחן של מדינות אחרות.
המתינות נתפסת כאיום על המפקדים החדשים
אל־פתיח הסביר כי ההקצנה אינה נובעת רק מרצון רגשי לנקמה. היא קשורה גם לאינטרסים של המפקדים שעלו לתפקידיהם לאחר מות קודמיהם. אותם בכירים נדרשים להוכיח שהם נחושים יותר וכי ביכולתם להשיב לארגון את הכוח והמעמד שאיבד.
מתינות עלולה לפגוע במעמדם, בעוד המשך ההסלמה מאפשר להם להרחיב את סמכויותיהם ולדכא את יריביהם. לדבריו, החיסולים הצמיחו שכבה חדשה שאינה מבקשת למנוע מלחמה נוספת, אלא להימנע מהכרה בתבוסה באמצעות הפיכת איראן לבסיס של נקמה מתמשכת.
במקום להסיק מסקנות מהחדירה להנהגת משמרות המהפכה ומהיחלשות המיזם האזורי, המערכת הצבאית מהמרת כי אלימות נוספת תוכל למחוק את סימני הכישלון. ההימור הזה מאיים לא רק על יריבותיה של איראן, אלא גם על הציבור האיראני ועל האזור כולו, שעלולים להיגרר למעגל נוסף של כאוס בשם הניסיון להציל את יוקרת המשטר.
התרעות פיקוד העורף