לפי מקורות המעורים בנושא, המלחמה המתמשכת עם איראן תרמה לעיכוב בחתימה. טראמפ עצמו הציג את המערכה, בין היתר, כמהלך שנועד למנוע מטהרן להשתמש באורניום המועשר שלה לצורך בניית נשק גרעיני. במקביל, גורמים בגבעת הקפיטול מעריכים כי בבית הלבן חוששים גם מהתנגדות דו-מפלגתית שעלולה להביא להחלטה שתבלום את כניסת ההסכם לתוקף.
הסכם 123 נועד לשמש מסגרת משפטית בסיסית להעברת חומרים, ציוד וטכנולוגיה גרעיניים מארצות הברית לתוכנית הגרעין האזרחית של המדינה השותפה. עם זאת, הוא אינו מבטיח באופן אוטומטי שסעודיה תקבל כל טכנולוגיה או חומר רגיש, שכן כל העברה כזו צפויה לעבור הליכי בחינה נוספים.
במקום זאת, מנגנון הפיקוח המוגבר אמור להתבסס על הסכם ישיר בין וושינגטון לריאד. בדוח שהגיש הממשל לקונגרס נטען כי ההסכם הדו-צדדי כולל אמצעי פיקוח ואימות בתחומים הרגישים ביותר, ובהם העשרה, המרת אורניום, ייצור דלק ועיבוד מחדש. עוד נטען כי לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית יהיו הכלים הדרושים לביצוע עבודתה, אף שלא יוחל הפיקוח התקני במסגרת הפרוטוקול הנוסף.
מומחים המתנגדים להסכם הסעודי טוענים כי אין דרך בטוחה לאפשר העשרה בשטח הממלכה, גם אם המתקנים יוקמו תחת שליטה או פיקוח אמריקאיים. לדבריהם, סעודיה עלולה לנסות בעתיד להשתלט על מתקן כזה, והידע שיצברו טכנאים ומדענים מקומיים עשוי לשמש גם במתקנים אחרים שאינם תחת פיקוח.
מנגד, יש מומחים הסבורים כי היעדר הפרוטוקול הנוסף אינו מהווה כשלעצמו סיבה מספקת לדאגה, וכי הסכם דו-צדדי עשוי להשלים את מנגנוני הפיקוח הקיימים. לטענתם, שיתוף הפעולה עשוי גם לפתוח שוק מסחרי משמעותי לתעשיית הגרעין האמריקאית ולצמצם את האפשרות שסעודיה תפנה לרוסיה או לסין, שעלולות להציע לה תנאים נוחים יותר ופיקוח מצומצם יותר. בלב המחלוקת ניצבת אפוא השאלה אם פיקוח דו-צדדי ומגבלות אמריקאיות שטרם פורסמו יכולים לספק חלופה מספקת לפיקוח הבינלאומי המורחב, או שמדובר בתקדים מסוכן בתחום אי-ההפצה.
התרעות פיקוד העורף