בראיון שהעניק לאחרונה הצהיר טראמפ כי ארצות הברית עוקבת באדיקות אחר המתקן התת-קרקעי העצום הנבנה בבטן ההר, ואיים כי הוא מהווה "מטרה אפשרית למכה גדולה ושמנה". האיום הבוטה מצד החדר הסגלגל מעורר גל של שאלות בקהילת המודיעין והביטחון הבינלאומית: מה בדיוק מסתירים האיראנים בעומק האדמה, מדוע המתקן לא הותקף עד היום, והאם הצבא האמריקאי בכלל מסוגל לחדור את שכבות הסלע העצומות המגינות עליו?
"הר המכוש", הממוקם כ-220 קילומטרים מדרום לבירה טהראן ובמרחק של כשני קילומטרים בלבד מן המתקן הגרעיני המוכר בנתנז, מתנשא לגובה של כ-1,600 מטרים מעל פני הים. ההחלטה האיראנית לחצוב את המתקן העצום בתוך הרי הזגרוס התקבלה בשנת 2020, מיד לאחר שפיצוץ מסתורי – שיוחס לפעולת חבלה זרה – החריב את אולם הרכבת הצנטריפוגות העילי בנתנז.
על פי ניתוח של סוכנות הידיעות רויטרס והעיתון "וול סטריט ג'ורנל", המתבססים על צילומי לווין ודוחות של המכון למדע וביטחון בינלאומי (ISIS) בווינה, מדובר בפרויקט הנדסי מפלצתי בהיקפו. המתקן כולל שתי מערכות של מנהרות כניסה מבוצרות, המעידות על מתחם בעל מספר מפלסים השוכן בעומק של 100 עד 145 מטרים מתחת לפסגת ההר.
השאלה המרכזית שעולה היא מדוע אתר אסטרטגי זה לא הוסתר מעיני המערב, ומדוע לא הושמד במהלך מבצע "עם כלביא" ביוני 2025 או בגל התקיפות האמריקאי והישראלי בשנה הנוכחית. התשובה לכך כפולה.
עם זאת, צילומי לווין מהחודשים האחרונים חושפים כי איראן חידשה את עבודות הבנייה באתר במרץ, ואף חסמה חלקית את פתחי המנהרות המזרחיים בעפר כדי למנוע פשיטה של כוחות קומנדו קרקעיים.
למרות הרטוריקה הלוהטת של טראמפ, מומחים צבאיים מטילים ספק ביכולתו של חיל האוויר האמריקאי להשמיד את "הר המכוש" מן האוויר. בניגוד למתקן בפורדו, שפגיונותיו ופירי האוורור שלו מופו במשך שנים והותקפו בהצלחה באמצעות פצצות חודרות בונקרים עצומות במשקל 15 טונות, התכנון הפנימי ונקודות התורפה של "הר המכוש" לוטים בערפל. העומק העצום של המנהרות הופך אותן לחסינות כמעט לחלוטין בפני פגיעה ישירה של חימוש קונבנציונלי.
לפיכך, אם יחליט הממשל האמריקאי לממש את איומו ולתקוף, המכה תתמקד ככל הנראה ב"חנק" של האתר: השמדת פתחי המנהרות המבוצרים, ניתוק קווי האספקה ותשתיות החשמל, ופגיעה במערכות הקירור ובצוותי ההנדסה – מהלך שיקבור את חלום הצנטריפוגות האיראני עמוק בתוך ההר, גם מבלי לפורר את הסלע שמעליו.