על פי הניתוח, לא מדובר עוד בהסלמה זמנית או במלחמת צללים, אלא בשבירה מוחלטת של כללי העימות הישנים, כאשר המעצמות העולמיות מוצאות את עצמן בפני מציאות גיאופוליטית חדשה שמשנה את פני הסדר העולמי ואת ביטחון האנרגיה הגלובלי.
מצור חונק: מהורמוז ועד הים האדום
במקביל, החות'ים בתיאום מודיעיני הדוק עם איראן, הטילו מצור ימי פתאומי על סעודיה בים האדום ובמצר באב אל-מנדב. מהלך זה חונק את הכלכלה הסעודית, משתק את חלופת קו הצינורות מזרח-מערב שלה, ומאיים ישירות על מימוש פרויקט הדגל "חזון 2030".
ההרתעה הישראלית נשחקת בבוץ הלבנוני
המערכה האינטנסיבית בדרום לבנון אינה מנותקת מהתמונה האזורית הכוללת. על פי העיתון הלבנוני, חרף התמרון הקרקעי הישראלי הממושך והניסיון לדחוק את כוחות חיזבאללה מעבר לקו הכחול, לבנון הפכה ל"מעבדה מבצעית" שבה נבחנת יכולתה של ישראל לנהל מלחמת התשה ארוכת טווח. כפרי הדרום הפכו ל"מבצרי ענק תת-קרקעיים" השואבים פנימה את כוחות העילית של צה"ל.
לנוכח איום הטילים ארוכי הטווח מאיראן, הניתוח קובע כי כוח ההרתעה ההיסטורי של ישראל נשחק, והיא נאלצת להישען כיום באופן כמעט מוחלט על רכבת אווירית אמריקנית של חימושים ודלק, מה שמגביל את עצמאותה הצבאית ומוביל אותה לאיים בפעולות קיצוניות.
ההימור האיראני והמבוי הסתום של טראמפ
איראן, מצדה, מהמרת על סף התהום ומפעילה אסטרטגיה של "חלוקת כאב". היא מאמינה שהמערב, המותש מאינפלציה, לא יוכל לעמוד במחירי נפט שיזנקו ל-150 דולר לחבית. מטרתה של טהרן אינה מלחמה כוללת שתפיל את שלטון האייתוללות, אלא כפיית הכרה בינלאומית בהגמוניה האזורית שלה כעובדה מוגמרת.
הערוצים הדיפלומטיים, ובהם ניסיונות התיווך של קטאר ופקיסטן, משותקים לחלוטין. במציאות הנוכחית, המזרח התיכון אינו עוד "חבית חומר נפץ" הממתינה לניצוץ – הוא כבר נמצא עמוק בתוך הפיצוץ שצפוי לעצב מחדש את יחסי הכוחות בעולם כולו לשנים רבות.