טיל ה"חייבר שקאן" הפך לסוס העבודה המרכזי של הארסנל הצבאי בטהרן. על פי דיווח של ה"וול סטריט ג'ורנל", מדובר בנשק זול, נייד ומדויק להפליא, המגיע לטווח של כ-1,450 קילומטרים. לאחרונה, איראן עושה בו שימוש הולך וגובר במסגרת תקיפות מורכבות, ומוכיחה כי היא יריבה סתגלנית ומתוחכמת במיוחד עבור כוחותיה של ארצות הברית באזור.
אף שארצות הברית ושותפותיה הצליחו ליירט את רוב הטילים לאורך המלחמה, חלקם הצליחו לחדור את שכבות ההגנה ולפגוע במטרותיהם. הגורמים ציינו כי איראן מכוונת את מתקפותיה באופן ממוקד גם לאזורי המגורים של החיילים האמריקניים, וכן למערכות המכ"ם שמהוות את הלב הפועם של ההגנה האווירית, אסטרטגיה המעמידה את החיילים בסכנה חמורה אף יותר.
מונע מדלק מוצק
בניגוד לטילים איראניים ישנים יותר, הדורשים תהליכי תדלוק ממושכים ומסורבלים לפני השיגור, מנתחים צבאיים מסבירים כי החייבר שקאן, המונע בדלק מוצק, יכול להישאר טעון דרך קבע. ניתן להציב אותו במהירות על משאיות או כלי רכב ולשגרו מיד, בניסיון לחמוק ממטוסי הקרב של ארצות הברית וישראל, המחפשים להשמיד את אתרי השיגור בזמן אמת.
בחלק מהגרסאות של הטיל, חרטומו - הנושא ראש נפץ קרבי במשקל של כחצי טון - ניתק במהלך השלב הסופי של הטיסה. החלק המנותק מצויד במנוע קטן, המאפשר לו לתמרן ולשנות את כיוונו כשהוא צולל לעבר המטרה במהירות עצומה של כ-10,000 קמ"ש, כ-5 מאך. יכולת זו מקשה משמעותית על גילויו ועל השמדתו.
ממשיכים לייצר טילים
הטיל, הקרוי על שם קרב חייבר ההיסטורי, שוגר פעמים רבות גם לעבר ישראל, שטענה כי יירטה את רובם. איראן אף טענה כי כיוונה אותם לעבר משרד ראש הממשלה ומטה חיל האוויר בישראל.
מעבר לאיום הטקטי הברור, החייבר שקאן מציב אתגר כלכלי כבד ומתמשך: בעוד עלותו של הטיל האיראני נחשבת נמוכה, כל מיירט מתקדם אמריקני או ישראלי המשוגר בניסיון להפילו עולה בין שניים ל-15 מיליון דולר. בכך נוצרת משוואת התשה כלכלית המשרתת את האינטרס האיראני.
התרעות פיקוד העורף