בעוד ארצות הברית ממשיכה להנחית מהלומות כבדות ויומיומיות על איראן, מדינות ערב, שמוצאות את עצמן סופגות שוב ושוב את נחת זרועה של מתקפות התגמול מטהרן, מנסות נואשות לאחד כוחות ולשרטט נתיב משותף לעבר שלום ויציבות. אולם, כפי שמשתקף מהדינמיקה בשטח, מתיחויות היסטוריות עמוקות ואינטרסים מנוגדים ניצבים כמכשול משמעותי בדרך. האתר "פוליטיקו" מציג את הסדקים המעמיקים בחומה הערבית, שמתקשה לעמוד יציבה ומאוחדת מול הסערה האזורית הגוברת.
בשבועות האחרונים, שרים בכירים מאיחוד האמירויות ומסעודיה הקפידו להצטלם יחד בניסיון מתוקשר לשדר פיוס ואחדות שורות. במקביל, ירדן ושש חברות מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ קיימו סדרת פגישות קדחתניות במחלקת המדינה האמריקנית ובגבעת הקפיטול בוושינגטון, ואף פרסמו שטף של הצהרות גינוי משותפות וחריפות נגד התקיפות האיראניות.
אך למרות המטרה העליונה והמשותפת לכולן - לשמור על מיצרי הורמוז פתוחים ובטוחים לשיט - סדרי העדיפויות השונים בתכלית של כל מדינה מקשים על השגת התקדמות של ממש, כך עולה משיחות עם דיפלומטים ערבים, פקידים אמריקנים ובכירים המעורים בדינמיקה המזרח-תיכונית.
אינטרסים כלכליים, פגיעות אסטרטגית וקרע פנימי
הפערים בין המדינות נובעים ממגוון רחב של שיקולים מנוגדים. השאלה המרכזית שניצבת בפני כל בירה במפרץ היא פרגמטית לחלוטין: למי יש חלופות מעשיות לשילוח ימי העוקף את מיצרי הורמוז, התשתיות הלאומיות של איזו מדינה שלובות בצורה המסוכנת וההדוקה ביותר באלו של איראן, ואיזו כלכלה מדממת בקצב המהיר ביותר בעקבות המשבר הנוכחי.
"הם עובדים יחד כדי לבקר בקונגרס ובמחלקת המדינה, מתוך מטרה ברורה לתאם מסרים", ציין פקיד עיראקי שביקש לשמור על עילום שם. "אבל במציאות, הם ממש לא משדרים על אותו גל".
מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ, שהוקמה בשנת 1981 בצל מלחמת איראן-עיראק כאמצעי הגנה משותף, סבלה ממחלוקות פנימיות עמוקות עוד בטרם פרץ הסכסוך הנוכחי. כעת, המלחמה באיראן פשוט מציפה את כל השסעים הללו אל פני השטח.
אחד הסימנים הבולטים והפומביים ביותר לקרעים הפנימיים בחודשים האחרונים נרשם בחודש אפריל, כאשר איחוד האמירויות החליטה לפרוש מקרטל הנפט אופ"ק. צעד דרמטי זה נקשר, לפחות בחלקו, לחילוקי הדעות הפנימיים סביב אופן ניהול המלחמה מול איראן.
דיפלומט בכיר ממדינה ערבית מחוץ למפרץ תיאר את פרישת האמירויות כמהלך ש"הכעיס באמת מדינות אחרות באזור, ובראש ובראשונה את סעודיה. המפרץ כבר לא יחזור להיות כפי שהיה לפני כן". אותו גורם אף הוסיף בחריפות כי "מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ במתכונתה הנוכחית פשוט לא מתפקדת".
חיפוש אחר מוצא דיפלומטי תחת אש ומבוכה
הפילוג המובנה בסביבתה של איראן הופך כל ניסיון אזורי לגבש פתרון דיפלומטי, או לחלופין מאמץ לפתוח מחדש את מיצרי הורמוז, למשימה מורכבת פי כמה. בעוד חלק מהמדינות דורשות לנקוט קו צבאי נוקשה ואגרסיבי יותר נגד הרפובליקה האסלאמית, אחרות מעדיפות לתעדף את פתיחת המיצר כמעט בכל מחיר.
התקיפות האמריקניות-ישראליות על יעדים באיראן בסוף פברואר זעזעו עמוקות את מדינות ערב שלאורך המפרץ הפרסי, אך בניגוד למצופה, נראה שמתקפות התגמול האיראניות פילגו את הגוש הערבי במקום לאחד אותו מול איום משותף.
סדרי העדיפויות השונים של המדינות נובעים בצורה ישירה מפגיעויות גיאוגרפיות וכלכליות שונות. סעודיה, איחוד האמירויות ועומאן מסוגלות, במידת הצורך, לייצא את הנפט והגז שלהן תוך עקיפת מיצרי הורמוז, בעוד קטאר, כווית ובחריין תלויות בהם לחלוטין וללא שום חלופה ממשית.
חוסר האמון ההדדי מגיע לשיאים מסוכנים. סוכנות הידיעות "רויטרס" אף דיווחה לאחרונה כי איחוד האמירויות תכננה להעביר בסתר מיליארדי דולרים לאיראן - דיווח שהוכחש נמרצות על ידי אבו דאבי - מה שרק מעצים את החשש במפרץ כי כל מדינה מנסה למעשה לשלם דמי חסות כדי להרחיק את האש משטחה, תוך הפקרת שכנותיה.
תסכול גובר מוושינגטון ומרוץ נגד הזמן
בתוך קלחת זו מתגלע גם פיצול של ממש בתוך הממשל בארצות הברית לגבי אופן ההתנהלות הרצוי מול מדינות האזור. הבית הלבן ממשיך לייחס חשיבות אסטרטגית רבה ליחסים עם מעצמות המפרץ ומתגאה בהישגי העבר, דוגמת הסכמי אברהם. הפנטגון, מנגד, מסתייג עמוקות מכניסה ל"מלחמת נצח" ומעדיף לתת למדינות האזור להתמודד עם הבוץ המזרח-תיכוני בעצמן, מתוך תפיסה קרה של צמצום הפסדים.
אולם, בסופו של יום, כל פרויקט תשתיתי אדיר כזה נותר חשוף לחלוטין לאש האיראנית כל עוד לא תושג רגיעה אזורית כוללת, והתקפות החות'ים רק מגבירות את חוסר הוודאות. כרגע, אין שום סיום באופק הנראה לעין.
התרעות פיקוד העורף