על פי הכתוב, הים האדום הפך מציר תנועה מסחרי לאזור עימות גלובלי, כאשר מדינות רבות, בהן גם ישראל, נגררות לתחרות אזורית. עבור אנקרה, מדובר במשבר שחורג מהזירה הדיפלומטית ופוגע ישירות בכיס: הכלכלה הטורקית סופגת מהלומות קשות עקב זינוק בעלויות השילוח, לאחר שספינות מכולה רבות נאלצות להאריך את מסלולן כדי לחמוק מתקיפות החות'ים. בתגובה לאיומים, אנקרה גינתה בחריפות את כוונת החות'ים להטיל מצור על סעודיה והביעה סולידריות מלאה עם ריאד.
האסטרטגיה הטורקית ברורה: שליטה בנמלי מפתח כמו מוגדישו בסומליה, האי סואקין בסודאן ונמלים אסטרטגיים נוספים בלוב. למרות הפגיעה בספינה טורקית על ידי טילים חות'יים בשנת 2024, אנקרה בחרה עד כה לשמור על מרחק בטוח מהקואליציה הצבאית בהובלת ארצות הברית ובריטניה שתקפה בתימן. היא העדיפה מדיניות פרגמטית של אוטונומיה אסטרטגית ושמירה על ערוצי הידברות, במקום היגררות לעימות צבאי רחב מול גורמים אזוריים.
אולם, המציאות של שנת 2026, כפי שעולה מהניתוח, שונה לחלוטין. הים האדום אינו עוד פריפריה עבור מדיניות החוץ הטורקית, אלא זירה אסטרטגית קריטית שבה ביטחון ימי, אינטרסים של אנרגיה והשפעה אזורית מצטלבים. אם המצב הביטחוני בדרום הים האדום ימשיך להידרדר, אנקרה צפויה להעמיק את שיתוף הפעולה הביטחוני, המודיעיני והטכנולוגי שלה עם סעודיה, ותתקשה מאוד להמשיך לעמוד מנגד ולשמור על ניטרליות.
התרעות פיקוד העורף