זוהראן ממדאני הוא התגלמות הכלומיות. הוא מסמל את ההסבר שמילון אבן־שושן נותן לתואר כלומאי – לא יוצלח, בטלן, ביש גדא.
היסטוריונים וחוקרים ישברו את הראש במאמץ להבין ולהסביר איך זה שלמעלה ממיליון ניו יורקים הצביעו ובחרו בראש עיר, יצור שזמן קצר לפני יום הבחירות הם לא שמעו את שמו ולא ידעו על קיומו. פרשן ערוץ מקומי תיאר בזמנו את ניצחונו של ממדאני במילים: "הניו יורקים ניגשו לאיש אלמוני ברחוב וביקשו ממנו לנהל את עירם".
הדיווחים באמצעי התקשורת בישראל התוקפים את התנהלותו של ממדאני ומאשימים אותו כמי שמעודד שנאה לישראל וגילויי אנטישמיות במרחב המטרופולין, מוגזמים. נכון שהוא עזר וסייע לניצחונם של מועמדים בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית שניהלו קמפיינים עוינים לישראל.
הדיווחים והפרשנויות בישראל על ניצחונם בפריימריז בניו יורק של מועמדים דמוקרטיים הידועים ומזוהים כפרוגרסיביים אינם מודעים לעובדה שהמועמדים שנבחרו הם דמויות שוליות וחסרות השפעה במפלגה הדמוקרטית, גם המקומית ובמיוחד הארצית.
לראש העיר ממדאני אין שום נוכחות של גורם משפיע בצמרת המפלגה הדמוקרטית. משיחות עם פוליטיקאים ועסקנים בכירים וותיקים דמוקרטיים, עולה ומשתמע שהוא, ממדאני, גם לא אהוד ולא מקובל בקרב מי שנמנים עם ותיקי המפלגה בכרך הגדול.
יש דבר אחד בהתנהלותו כראש העיר שאפשר להתייחס, בזהירות והתאפקות, כאל תופעה הנושקת לחיוב. ממדאני הפך את השנאה לישראל וליהודים לבדיחה, את האנטישמיות לביטוי של טיפשות וטמטום.
במעורבות שלו בנושא הזה ממדאני העליב את הטיפשות. לא רק לראש עירייה בארה"ב – גם לנשיא ארה"ב אין סמכות ואסור להתערב ולשבש כינוס או אירוע של ארגון האו"ם. בהצהרות שלו נגד ביקור של נתניהו בניו יורק והבטחתו לעצור את ראש הממשלה, ממדאני נחשף במלוא עליבותו, ריקנותו ודלותו בתחום האיכויות.
לפי דיווח ב"ניו יורק פוסט", פרסום המסמכים חשף שמות וכתובות מדויקות של מאות אלפי ישויות ואנשים – פרסום שלדברי העיתון פגע בפרטיות של בעלי ההון ומסכן את ביטחונם.
בכירים בקהילה היהודית בניו יורק הגיבו באחרונה במלוכד, באופן תקיף וחריף, נגד התנהלותו העוינת לישראל וליהודים. הוא לא הגורם לאנטישמיות, אולי בקושי, בספק גדול, מעודד גורמים גזעניים קיצוניים. הוא גם לא מפחיד את יהודי ניו יורק. בעברית מדוברת, הם מצפצפים עליו.
התרעות פיקוד העורף