במלאת 141 שנה לפטירתו של השר והפילנתרופ הדגול משה מונטיפיורי, קיימה ההסתדרות הציונית העולמית סדרת אירועי זיכרון מרכזיים ליד אחוזת קברו בעיירה קנת שבאנגליה. האירוע ההיסטורי, שנערך לראשונה מזה שנים רבות בשיתוף הקהילה היהודית הספרדית-פורטוגזית וארגון ה-Board of Deputies (ועד מנהיגי הקהילות בבריטניה), ביקש להאיר מחדש את דמותו של מי שניתן להכתירו כאבי העמיות היהודית, הרבה לפני שהמושג הוגדר או בא לעולם.
האירועים כללו סיור מורשת ייחודי בעקבות תחנות חייו של מונטיפיורי באנגליה, ביקור באחוזת הקבר שלו, וחתמו בעצרת אזכרה ממלכתית ומרגשת בבית הכנסת הספרדי המקומי, שאותו הקים מונטיפיורי בעצמו בזמנו. עבור הציבור הישראלי, דמותו של מונטיפיורי שזורה היטב בפנתיאון הלאומי – החל מטחנת הרוח המפורסמת בימין משה, דרך שירי הילדות של יהורם גאון, ועד לתמונתו שעיטרה בעבר את שטר עשר הלירות. אולם, כפי שהדגישו המשתתפים באירוע, פועלו ההיסטורי חרג בהרבה מבניין ירושלים: מונטיפיורי "עשה ציונות" טרם הגדרתה הפורמלית, ובמעשיו בפועל עיצב את משמעותה של העמיות היהודית.
במרכז האירוע עמדה הסקירה על פעילותו הדיפלומטית חסרת התקדים של מונטיפיורי ברחבי הגלובוס. כמנהיג ללא ליצנות וללא מורא, התערב מונטיפיורי שוב ושוב לטובת קהילות נרדפות: החל מהתערבותו ההיסטורית למען יהודי סוריה בעת "עלילת דמשק" בשנת 1840, דרך מסעו המפרך למרוקו, פגישותיו הדרמטיות עם הצאר הרוסי והסולטאן העות'מאני, ועד להגנה על יהודי רומא, רומניה וגאורגיה. ראוי לציון כי גם לאחר שעבר את שנת ה-80 לחייו, המשיך במסעותיו הבינלאומיים הבלתי פוסקים למען אחיו בני עמו.
קולות מן העצרת
מתן בר נוי, נציג ההנהלה הציונית לבריטניה ואירופה, ציין: ״אנו עדים לשיתוף פעולה יוצא מן הכלל שנבנה בין התנועה הציונית לגופים היציגים של יהדות בריטניה. בימים אלו אחדות וציונות בין כלל חלקי עם ישראל הם התשובה למי שרוצה ברעתנו. מונטיפיורי בחייו כמו לאחר מותו פעל לקשר שבין יהדות התפוצות לישראל ועכשיו כשהתור שלנו הגיע נמשיך לקיים את החובה הזו במלוא המרץ.״
פיל רוזנברג, נשיא ה-Board of Deputies, הוסיף: "בשבוע יארזייט/נחלה שלו, היה מרגש מאוד לבקר בבית הכנסת ובמאוזוליאום של סר משה מונטיפיורי הגדול. הוא היה הנשיא הוותיק ביותר של הארגון שלי, מועצת הנציגים של יהודי בריטניה, ומורשתו המתמשכת ליהדות העולם ולישראל אינה ניתנת להפריז בחשיבותה. אנו מודים להסתדרות הציונית העולמית על יוזמתם לאחד אותנו לביקור מיוחד זה."
רבקה דוקטורס, מנכ"לית הקהילה הספרדית והפורטוגזית: "אני אסיר תודה למתן בר נוי מה-WZO על ההזדמנות לדבר על ליידי ג'ודית, הידועה בשמה העברי יהודית. בתמונה ידועה של משפחת מונטיפיורי נותנת צדקה, סר משה צופה בשורה של האנשים, בעוד ליידי ג'ודית שומרת על עיניה נעוצות במטבעות. הייתה לה יד ישירה בכל מתנה שהם נתנו. הפתגם אומר שמאחורי כל אדם גדול עומדת אישה גדולה. לא ממש נכון כאן: לצד סר משה הגדול עמדה ליידי ג'ודית הגדולה, שהשתווה לו באינטלקט ובאומץ לב, ואני טוען, עלתה עליו באמונה. היום, זכיתי להודות, להודות, ליהודית מונטיפיורי"
המבט ההיסטורי של רבקה דוקטור: על דמותה של ליידי יהודית מונטיפיורי
שורשים וחינוך יוצא דופן: יהודית נולדה ב-20 בפברואר 1784 למשפחה אשכנזית שומרת מצוות בראשות אביה, לוי בארנט כהן. היא ניחנה באופי יציב במיוחד עוד מילדותה, וזכתה לחינוך נדיר לתקופתה: היא שלטה בצרפתית, גרמנית ואיטלקית, ידעה לקרוא ולתרגם תפילות וחומש, והצטיינה במוזיקה ובציור.
שותפות לחיים ולמעשים: משה (שהיה ממוצא ספרדי-איטלקי) ויהודית נישאו ב-10 ביוני 1812. על אף שנישואים מעורבים כאלה נחשבו בזמנו לשערורייתיים, השניים יצרו שותפות מושלמת ומלאת התאמה. יהודית ניהלה ביד רמה ובקפידה את כלכלת הבית, וליוותה עמוס כל מהלך ופילנתרופיה שלהם. סר משה הכיר לה טובה עמוקה כל חייו, ואף נהג להתחיל מיזמים חדשים ביום נישואיהם לסגולה טובה.
חלוציות והשראה עולמית: לאחר ביקורם המכונן בארץ ישראל ב-1827, העמיקו השניים את אורח חייכם המסורתי והקפידו על שמירת מצוות קפדנית ומזון כשר בכל מסעותיהם. יהודית הפכה למודל לחיקוי עבור נשים יהודיות סביב הגלובוס – החל מנשות הכלואים בעלילת דמשק שהודו לה אישית, דרך אלמנות בוורשה שפנו אליה כאל מנהיגה, ועד לפרסום (בעילום שם) של ספר הבישול הכשר הראשון בבריטניה בשנת 1846 ("A Lady"), שהיווה הצהרה שקטה לכך שאפשר לנוע בחוגים הגבוהים ביותר ובו-זמנית להישאר יהודייה שירת השם אדוקה.
עם פטירתה בערב ראש השנה בשנת 1862, הוספדה ליידי יהודית על ידי הרב הראשי דאז, אדלר, כ"אמת אם בישראל". כפי שהדגישה רבקה דוקטור בסיכום דבריה, גם כעולם שני מאות לאחר מכן, חותמה של ליידי יהודית – ששימשה כ"רחל אמנו מודרנית" – ממשיך ללוות את החברה היהודית כולה.
התרעות פיקוד העורף