על פי הכתוב "ביום חמישי בצהריים, הגבול המרוקאי חדל למעשה מלהתקיים". אלפי מהגרים, רובם צעירים מרוקאים אך גם פליטים מסודאן, תימן, סנגל ואלג'יריה שהמתינו בהרים להזדמנות שלהם, צעדו באין מפריע, הקיפו את שובר הגלים וחדרו לשטח ספרד. המהגרים העידו כי ראו את הדלתות פתוחות, או ששוכנעו שכך הדבר, ופשוט חצו.
רק ביום שישי בבוקר, לאחר שהעיר סאוטה קרסה לחלוטין תחת העומס, מרוקו "התעוררה משנת הצהריים שלה", תיארו ב"אל פאיס". לפתע, נשמעו סירנות בעיר הגבול המרוקאית פנידק, וכוחות הביטחון המקומיים החלו להשתמש בזרנוקי מים ובגז מדמיע כדי לפזר את ההמונים שנותרו מאחור והמתינו לתורם. מעבר לגבול החלו להיתמר עמודי עשן מאוטובוסים ומכוניות שהוצתו, והכאוס החליף כתובת ועבר לצד המרוקאי.
התגובה הספרדית המחישה היטב את המלכוד הדיפלומטי. סנצ'ס, שטס לאזור, אמנם כינה את האירוע "הפרה של השלמות הטריטוריאלית", אך באותה נשימה הקפיד לשבח את "שיתוף הפעולה" עם מרוקו. בעוד הפוליטיקאים משחקים בשחמט מדיני, אלפי בני אדם הפכו לכלים זמינים על הלוח, וחלקם שילמו על כך בחייהם.
המשבר בספרד חושף: הימין הקיצוני משתלט על היבשת
אך אם מרוקו ניסתה להעביר מסר לאירופה, הימין באירופה העביר מסר משלו. הכאוס, הייאוש וההיקף העצום של נהירת עשרות אלפי מהגרים השבוע למובלעת הספרדית סאוטה שבצפון אפריקה, החזירו את אירופה אחורה באחת. התמונות הקשות הזכירו לרבים את משבר ההגירה הגדול של 2015 בחופי יוון ואיטליה, אך לפי ניתוח שפורסם ב"ניו יורק טיימס", קיימים הבדלים דרמטיים בין שני האירועים - ובראשם הזינוק חסר התקדים בכוחו של הימין הקיצוני ובמעמדו ביבשת.
אם לפני 11 שנים, בזמן שיותר ממיליון פליטים שטפו את אירופה, מפלגות הימין הקיצוני היו שחקניות שוליות שניצלו את המשבר כדי לזרוע פחד מספסלי האופוזיציה, הרי שהיום התמונה התהפכה לחלוטין. ה"ניו יורק טיימס" מדגיש כי אותן מפלגות אנטי-הגירה בבריטניה, צרפת, איטליה ומדינות נוספות, נמצאות כעת בעמדות כוח שלטוניות או קרובות מתמיד להנהגה. הן כבר לא רק צועקות מהיציע, אלא מכתיבות את סדר היום האירופי.
ההוכחה המובהקת ביותר לניצחונו התודעתי של הימין העמוק היא התגובה המבוהלת של מנהיגי המרכז והשמאל האירופי. בניסיון נואש להימנע ממפלה פוליטית ולעצור את נטישת הבוחרים, מנהיגים מתונים אימצו את הרטוריקה הנוקשה של יריביהם מימין וזנחו כליל את הגישה המכילה שאפיינה את שנת 2015.
המסקנה שעולה מהמשבר ברורה: הימין הקיצוני, שבעבר נתפס כקול שוליים קיצוני, הפך לגורם המרכזי שמשרטט בפועל את גבולות הגזרה של הפוליטיקה האירופית.
התרעות פיקוד העורף