ההזדמנות האחרונה לנשיא מתגלה: מאחורי הקלעים של ימי מוג'תבא חמינאי האחרונים 

על פי הדיווח ברשת "איראן אינטרנשיונל", מוחמד-באקר חראזי, איש דת בכיר שאחותו נשואה לאחיו של חמינאי, טען כי פזשכיאן איים להתפטר לא פחות מ-28 פעמים. רצף האיומים נפסק רק לאחר שחמינאי הציב לנשיא אולטימטום מובהק. "אם הוא יתפטר עוד פעם אחת, אני אאשר זאת. אכתוב 'מאושר' בתחתית המסמך, ובזאת יסתיים העניין", ציטט חראזי את המנהיג העליון, והוסיף כי כעת "פזשכיאן כבר לא מעז. כולם התקפלו".

הרקע למתיחות, כפי שדווח כבר בסוף חודש מאי האחרון, נעוץ במכתב התפטרות רשמי שהגיש פזשכיאן ללשכתו של חמינאי. הנשיא טען אז כי ממשלתו מודרת מקבלת החלטות מהותיות, בעוד שהפלגים הקיצוניים במשמרות המהפכה השתלטו לחלוטין על ניהול ענייני המדינה. הוא הסביר כי אינו מסוגל למלא את חובותיו החוקתיות וביקש לעזוב את תפקידו לאלתר.

בלשכת הנשיא מיהרו להכחיש את הדברים בתוקף. מהדי טבאטבאי, סגן שר לענייני תקשורת ומידע במשרד הנשיא, כינה את טענותיו של חראזי "שקר מוחלט ונטול בסיס". בציוץ שפרסם ברשת X, כתב טבאטבאי: "ברית מרושעת של מסיתים ורמאים, תומכי קיצוניות וחוסר קומפטנטיות, שמה לה למטרה לפגוע באחדות הלאומית. שנתיים לאחר תבוסתם בקלפי, הם עדיין מחפשים נקמה כנגד רצון העם והפכו לבובות על חוט של אויבי איראן".

יועץ נוסף לנשיא, עלי-אסגר שפיעיאן, דחה אף הוא את הדיווח והבהיר כי איש הדת חראזי כלל לא נפגש עם חמינאי ולא עומד עמו בקשר. לטענת שפיעיאן, מדובר בניסיון לייצר שמועות הנובע מזעם של פלגים שמרניים על "מזכר ההבנות" שנחתם בין איראן לארצות הברית ב-17 ביוני. פעיל רפורמיסטי נוסף, אחמד זיידאבאדי, ציין כי מדובר בטענות שנועדו אך ורק ללבות יצרים בתקופה מתוחה ממילא.

מלבד סוגיית הנשיא, רשת "איראן אינטרנשיונל" דיווחה כי חראזי סיפק הדלפות נוספות. לטענתו, חמינאי מתכנן להדיח את מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, מוחמד-באקר זולקאדר - שמונה לתפקידו במרץ האחרון לאחר מותו של עלי לאריג'אני במהלך המלחמה - ולהחליפו ביועצו הצבאי, מוחסן רזאי. במקביל, שר החוץ עבאס עראג'י ספג לכאורה אזהרה חמורה לבל יתערב במשא ומתן המדיני תחת שום נסיבות.

העימות הנוכחי חושף טפח מהמאבק המחריף בין בני בריתו של פזשכיאן לבין הזרם הקיצוני באיראן, במיוחד סביב אישור ההסכם מול וושינגטון. הסכם זה, על פי גורמים בממשל, דרש בהוראת חמינאי תמיכה חריגה של 75% מחברי המועצה לביטחון לאומי – רף שהושג, אך הותיר אחריו שובל של יריבויות פוליטיות מדממות במסדרונות השלטון.