ההסכם מעלה מיד שורה של שאלות: האם מדובר בבסיס ל"נאט"ו מוסלמי" חדש, האם הוא נועד לאזן את איראן או דווקא את ישראל, ועד כמה ריאד, אנקרה ואיסלמבאד באמת יהיו מוכנות לעמוד זו לצד זו כאשר המחיר יהיה צבאי ולא רק הצהרתי.
המבחן: מה יקרה אם איראן תתקוף?
גם בלי להפוך לברית אנטי-איראנית רשמית, חיבור בין שלוש המדינות עשוי לצמצם את חופש הפעולה של טהרן במשבר עתידי. המשמעות, לפי סיטרינוביץ', אינה בהכרח במה שהן מתכוונות לעשות היום - אלא במה שיוכלו לעשות יחד אם יפרוץ משבר גדול יותר.
שחקנית נוספת שצפויה לעקוב מקרוב היא איחוד האמירויות. אבו דאבי רואה כבר שנים בהשפעה הטורקית במזרח התיכון מקור לדאגה, במיוחד בשל הקשרים ההיסטוריים של אנקרה עם תנועות אסלאמיסטיות, ובהן האחים המוסלמים. כניסה עמוקה יותר של טורקיה למערך הביטחוני של סעודיה עלולה, לפי ההערכה, ליצור מוקד חיכוך חדש בין ריאד לאבו דאבי - גם אם שתי המדינות ימשיכו לשתף פעולה בתחומים רבים אחרים.
לא "מזרח תיכון פוסט-אמריקאי"
לדבריה, אין פירוש הדבר שלשלוש המדינות יש עמדה זהה בכל סוגיה. לכל אחת אינטרסים, בריתות ומגבלות משלה. עם זאת, יש ביניהן מכנה משותף: העדפה למדינות מרכזיות וחזקות ולצמצום כוחם של ארגונים חמושים שאינם כפופים לשלטון. הדבר עשוי לבוא לידי ביטוי בטווח הקצר בסוריה ובעיראק, בין היתר בשיתוף פעולה סביב ביטחון גבולות, טרור, ייצוב מדינות והחלשת מיליציות.
טורקיה רואה גם הזדמנות כלכלית
מבחינת אנקרה, ההסכם אינו רק ביטחוני. אוזצ'ליק מעריכה כי טורקיה תנסה לנצל אותו להרחבת תעשיית הביטחון שלה במפרץ, באמצעות ייצור משותף, שיתופי פעולה טכנולוגיים, רכש ביטחוני ושיפור יכולת הפעולה המשותפת בין הצבאות. זהו תחום שבו לטורקיה כבר יש נוכחות גוברת, והסכם עם סעודיה ופקיסטן עשוי להרחיב אותה משמעותית.
עם זאת, גם כאן קיימת מגבלה ברורה: כסף. סיטרינוביץ' מזכיר שטורקיה מתמודדת עם קשיים כלכליים משמעותיים, וגם סעודיה נאלצת להתמודד עם לחצים תקציביים גוברים. בניית מערכת הגנה אזורית אמיתית דורשת הרבה יותר מחתימה על מסמך - היא מחייבת מערכות נשק, תקציבים, תיאום, מודיעין, לוגיסטיקה ומחויבות פוליטית לאורך זמן.
"טורקיה השיגה אותנו"
מבחינתו, האלטרנטיבה שישראל החמיצה הייתה חיבור אסטרטגי ישראלי-סעודי. חיבור כזה, לדבריו, היה עשוי להיות "גיים צ'יינג'ר" אזורי וליצור משקל נגד משמעותי לאיראן. במקום זאת, הוא מזהיר, התקרבות סעודית לטורקיה עלולה לחזק דווקא את הציר הסוני המזוהה עם אנקרה ודוחא - מהלך שעלול להדאיג לא רק את ישראל, אלא גם את מצרים, ירדן ואיחוד האמירויות.
לדבריו, ההסכם עשוי גם להרחיק עוד יותר את הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה, שאותה הוא מגדיר כאחת ההתפתחויות האסטרטגיות החשובות ביותר עבור ישראל. מנגד, סיטרינוביץ' מזהיר גם מפני מסקנה מוקדמת שלפיה ההסכם קובר את האפשרות לנורמליזציה בין ישראל לסעודיה. לדבריו, ריאד מנהלת את מערכות היחסים הביטחוניות שלה בכמה מסלולים במקביל.
שיתוף פעולה עמוק יותר עם טורקיה ופקיסטן אינו בהכרח סותר התקרבות לישראל בעתיד. אם ישראל תציג התקדמות משמעותית בזירה הפלסטינית, הוא מעריך כי סעודיה עדיין עשויה לגלות עניין בחידוש מסלול הנורמליזציה. עם זאת, עצם הרחבת אפשרויותיה האסטרטגיות של ריאד מחלישה במידה מסוימת את התלות שלה באפשרות הישראלית.
התרעות פיקוד העורף