השבעה באוקטובר ו"הקו האדום" הישראלי
כשנשאלה מהו הפתרון אליו חותר ארגון ה-DSA בסכסוך הישראלי-פלסטיני, השיבה כי מדובר ב"פלסטין חופשית שבירתה ירושלים", עמדה שלדבריה "ניתן לקרוא אותה בביטחה כפתרון של מדינה אחת בלבד". אך החלק המטריד ביותר בראיון, שעורר הדים רבים, נגע ישירות לטבח ה-7 באוקטובר. רומר נשאלה על תמיכתה במועמדת של הארגון שבחרה להשתתף בהפגנה פרו-חמאסית שהתקיימה כבר ב-8 באוקטובר, יום בודד לאחר הטבח, והודתה ללא בושה כי סביר להניח שהייתה משתתפת בהפגנה בעצמה לו הייתה באותו הזמן בניו יורק.
"אני חושבת שהאירועים של השבעה באוקטובר היו במידה רבה בלתי נמנעים", אמרה רומר והסבירה את הרציונל שלה. "אם אתה שם אנשים בתוך מחנה ריכוז באוויר הפתוח ומונע מהם במשך כל כך הרבה זמן זכויות בסיסיות, כבוד, אוכל ואת היכולת לחיות בביטחון מינימלי, אתה פשוט חייב לצפות שהם בסופו של דבר ימרדו". כאשר עומתה עם העובדה שחמאס רחוק שנות אור מלהיות ארגון התומך בזכויות קהילת הלהט"ב, בחרה רומר להאשים דווקא את ישראל במותם של חברי הקהילה בעזה: "אני לא אקרא לחמאס ארגון ידידותי ללהט"בים, אבל אני חושבת שרוב הלהט"בים שנהרגו בפלסטין נהרגו מפצצות ישראליות".
"לקחת את המימון מהמשטרה ולמסות את העשירים"
מלבד סוגיית המזרח התיכון, רומר שירטטה בראיון ב"ניו יורקר" את החזון הכלכלי והחברתי המלא של הארגון. לדבריה, סוציאליזם דמוקרטי פירושו שלאזרחים תהיה שליטה דמוקרטית על מקום העבודה שלהם, על הדיור שלהם, ועל תעשיות נחוצות כמו אנרגיה, מים והאינטרנט. המטרה, היא הדגישה, אינה רק "קפיטליזם עדין וטוב יותר", אלא דמוקרטיה שנשלטת באמת על ידי מעמד הפועלים, המוגדר על ידה כ"אנשים שמרוויחים תלוש משכורת" בניגוד לאלו שמרוויחים אך ורק מהשקעות הון.
בנושא ביטחון הפנים בארה"ב, רומר תומכת בגישת ה"ביטול" המוחלט של בתי הכלא וקיצוץ מסיבי וחסר תקדים בתקציבי המשטרה. "משמעות הדבר היא אפס מימון", הסבירה באופן שעשוי לקומם אמריקנים רבים. "זה אומר לקחת את המימון מהמשטרה ולהעביר אותו למקומות אחרים לחלוטין, לממן במלואם שירותים חברתיים, בתי ספר ותוכניות צהרונים לילדים".
לגישתה, הקהילות הבטוחות ביותר בעולם אינן אלו עם "שוטר בכל פינה", אלא אלו שמשקיעות ברווחה ובפארקים. בתחום הכלכלי, לארגון אין קו אדום מדויק לגבי כמה עושר מותר לאדם פרטי לצבור, אך רומר הבטיחה דבר אחד: "אנחנו בהחלט מאמינים בלמסות לעשירים את הצורה. רוב המיליארדרים השיגו את הונם אך ורק בגלל שהם ניצלו את מעמד הפועלים בדרך משמעותית מאוד".
קובה כמודל, והאשמת המערב במשבר באוקראינה
"בסופו של דבר", סיכמה רומר את הגישה שמובילה את התנועה, "אנחנו מחליטים על הכל באופן דמוקרטי מבפנים. אנחנו יוצאים לקהילות, מנהלים מיליון שיחות ומשנים דעות של אנשים אמיתיים".