לפי גורמים אמריקנים, התקבל מידע על איום בטיל קרקע-אוויר, ובמקביל אותר אדם סמוך לאזור הפסגה כשהוא מחזיק טיל כתף. האיראנים ידעו גם היכן בדיוק שהה טראמפ בבירה הטורקית, לרבות הקומה בבניין.
בעקבות הערכת האיום הפעילו השירות החשאי והצבא האמריקני מבצע הטעיה חריג. טראמפ עלה לעיני המצלמות למטוס הנשיאותי הוותיק, אך לאחר מכן הוצא ממנו בחשאי בתוך מכל של רכב קייטרינג שהוצמד לדלת בצדו האחר של המטוס. הנשיא הועבר למטוס צבאי קטן יותר מדגם סי 32 איי, שהמריא לבריטניה תחת אות קריאה שגרתי.
אולם, למרבה ההפתעה, אותו איום קיומי ומיידי לא מנע מהם לשלוח את המטוס הנשיאותי אל השמיים כמתוכנן, כאשר על סיפונו פקידי ממשל בכירים, עובדי מדינה, עיתונאים ואנשי צבא. כל אלו שימשו למעשה כפיתיון מעופף, וחלקם עשו זאת מבלי שהיו מודעים לכך כלל.
אם האיראנים אכן ניסו ליירט את מטוסו של הנשיא בחודש שעבר, כפי שהסיקו גורמים רשמיים בארצות הברית באותה עת, הרי שהתרגיל החשאי שבוצע באנקרה שבטורקיה, אשר נועד להגן על הנשיא, הפך עשרות אנשים אחרים למטרות נעות.
עם זאת, התרגיל של צוות טראמפ באנקרה בולט בחריגותו. לא רק בשל ההטעיה יוצאת הדופן, אלא בעיקר בגלל הדרך שבה הועברה הסכנה הברורה לאחרים, והעובדה שהאירוע נשמר בסוד זמן רב לאחר שטראמפ כבר לא היה נתון בסכנה, כך על פי הדיווח ב"ניו יורק טיימס".
"אנחנו יצאנו מגדרנו כדי להבטיח שמספר מרבי של אנשים, במיוחד אזרחים, יהיו מוגנים ולא ישמשו כמגנים אנושיים. הם אפילו לא חשבו על זה. מבחינתי, זה ההבדל הגדול".
"אני מבין את הדאגה לנוסעים במטוס שהונח כי הוא המטרה העיקרית", אמר האגין, "אבל כשאתה עובד בבית הלבן או נוסע עם הנשיא, אתה מקבל על עצמך רמת סיכון לא מבוטלת. חשיפת המבצע הייתה מסכנת את הנשיא באופן ממשי".
פקידי הממשל והכתבים שנסעו עם נשיאים קודמים לאזורי מלחמה ידעו, כמובן, לקראת מה הם הולכים. לעומת זאת, אלו שנותרו על ה"אייר פורס 1" באנקרה ב-8 ביולי לא עודכנו בדבר האיום המוגבר.
העיתונאים שישבו בחלקו האחורי של המטוס קיבלו הוראה, עוד בהיותם על הקרקע, להשאיר את תריסי החלונות סגורים במהלך הטיסה לבריטניה. בינתיים, טראמפ נחת בבריטניה בחשאי באמצעות מטוס צבאי אחר, והוברח חזרה אל ה"אייר פורס 1" כדי שיוכל לרדת ממנו מול המצלמות, כאילו היה שם לכל אורך הדרך.
הנשיא טראמפ עצמו דחה את הטענות. בשיחה עם עיתונאים ביום שלישי בערב אמר כי פעל על פי עצת השירות החשאי, וטען כי: "אני חושב שהמטוס שעליו טסתי בפועל היה בסיכון גבוה יותר, כי סביר יותר שזה המטוס שהם היו מכוונים אליו". טענה זו עומדת בסתירה מוחלטת להיגיון שבבסיס החלפת המטוסים מלכתחילה.
למרות ששימוש בפיתיונות הוא טקטיקה מקובלת על ידי השירות החשאי לאבטחת הנשיא (כמו במקרים של שיירות כלי רכב זהים), לרוב הוא אינו כולל אזרחים תמימים ללא ידיעתם.
התרעות פיקוד העורף