"הטענות בדבר הסכם כספי בין מועצת השלום לבין חמאס הן שקריות", כתב מלדנוב. "הצעה כזו לא נדונה, לא נוהל עליה משא ומתן, לא נשקלה, ולא תהיה על הפרק גם בעתיד". מלדנוב הוסיף כי "בימים האחרונים החל לפעול מנגנון לניטור הפרות" וכי כל הפרה שתאומת תטופל.
הקמתו של מנגנון אימות בינלאומי כבר מעוגנת במפת הדרכים. ה-IVC - ועדת האימות הבינלאומית - אמורה לכלול נציגים של המדינות הערבות להסדר, מועצת השלום וכוח הייצוב, ולאשר שהצדדים מילאו את התחייבויותיהם לפני המעבר משלב לשלב. המסמך גם קובע שהוועדה תעקוב אחר הפרות של שני הצדדים באמצעות מנגנון ניטור מוגבר. ההודעה של מלדנוב כי המנגנון החל לפעול בפועל בימים האחרונים היא חדשה, ועד כה לא פורסמו באופן רשמי פרטים על פעילותו המבצעית.
הטענות שאותן ביקש מלדנוב להדוף נוגעות לסעיף במפת 15 הנקודות, שלפיו הממשל החדש בעזה יוכל לטפל בהתחייבויות בהיקף של עד 400 מיליון דולר. הסכום אכן מופיע במסמך, אך לא נקבע בו כי הכסף יועבר לחמאס.
בסעיף 5 נקבע כי הוועדה הלאומית לניהול עזה - NCAG, שאמורה לקבל לידיה את סמכויות הממשל האזרחי והביטחוני ברצועה - תבצע ביקורת מקיפה של ענייניה הכספיים והמינהליים ותבחן "התחייבויות לגיטימיות לספקים, קבלנים וגורמים אחרים", עד לתקרה כוללת של 400 מיליון דולר. הטיפול בהתחייבויות אמור להיעשות בהדרגה, בתוך שלוש שנים ובהתאם לסדרי העדיפויות שתקבע הוועדה. תביעות וחבויות שלא יוסדרו במסגרת הזאת אמורות לעבור בהמשך לתהליך פלסטיני לאומי רחב יותר.
עם זאת, לפי מקורות המעורים בפרטים, הסוגיה אכן עלתה במסגרת דרישות חמאס. לדבריהם, הארגון דרש לכסות הלוואות שלקח מהמגזר הפרטי עבור שירותים שונים, בסכום של 400 מיליון דולר. אותו מקור הדגיש כי מדובר בכסף שאמור להגיע למגזר הפרטי - ולא לחמאס עצמו. במסמך הרשמי עצמו החובות אינם מוגדרים כ"חובות חמאס".
מלדנוב ביקש לחדד בדיוק את הנקודה הזאת. לדבריו, לחמאס לא תהיה גישה לכספי מועצת השלום, הכספים אינם מועברים דרכו, כל חוזה עובר בדיקות ואישורים, כל עבודה מאומתת לפני התשלום - והחשבונות פתוחים לביקורת מלאה מצד הממשלות התורמות.
המסמך עוסק גם בעתידם של עובדי המנגנון הקיים בעזה. הוא קובע כי עובדי ציבור שיפוטרו או יפרשו בתקופת המעבר יקבלו את זכויותיהם בהתאם לחוק הפלסטיני. עוד נקבע כי אנשי משטרה שלא יעברו את הליך הסינון יוכלו לעבור לתפקידים אזרחיים חלופיים או לפרוש, מבלי שיישללו מהם זכויות כספיות רק בשל השתייכות פוליטית.
לפי מקורות המעורים בפרטים, חמאס דרש שעובדים מטעמו שייאלצו לעזוב את תפקידיהם בעקבות העברת הסמכויות לוועדה הטכנוקרטית יקבלו קצבאות. לפי אותם מקורות, הדרישה נדחתה בתחילה ובהמשך התקבלה, מתוך רצון למנוע מאותם עובדים להפוך לגורם שיערער את ההסדר או יצטרף להתארגנויות אלימות.
בנוסח המקורי של מפת הדרכים נקבע שתהליך הנטרול והאחסון של הנשק הכבד, מתקני הייצור, מחסני הנשק והמנהרות יהיה מקושר לנסיגה ישראלית "בשלבים". בסוף התהליך אמורה ה-NCAG להיות הגורם היחיד שמחזיק, מאחסן או שולט בנשק בעזה.
חמאס מחה לאחר שמועצת השלום פרסמה בהמשך הבהרה שלפיה גם נשק קל, כמו רובים, נכלל בדרישות וכי ישראל תיסוג רק לאחר שהפירוז יושלם. במסמך המקורי נקשר תהליך הפירוז לנסיגות בשלבים. מלדנוב אמר שהתהליך אמור להתבצע "אזור אחר אזור": לאחר שאזור יימצא נקי למעשה מנשק, כשהנשק אוחסן והוצא מכלל שימוש, ישראל תידרש לסגת ממנו.
מלדנוב חזר היום על העיקרון הזה בניסוח שנועד להשיב לחשש הישראלי: "ישראל אינה נדרשת להסתמך על אמון או לבצע צעדים בלתי הפיכים לפני שננקטים צעדים מאומתים בשטח".
עמדה דומה הוצגה כבר בתחילת השבוע על ידי גורם במועצת השלום. מלדנוב הבהיר גם נקודה מדינית משמעותית: מפת הדרכים היא בשלב זה מסגרת להסדר בין מועצת השלום לחמאס, בעוד שהדיונים עם ישראל עדיין נמשכים.
לפי מפת הדרכים, חמאס והפלגים מתחייבים להעביר ל-NCAG את כלל סמכויות הממשל האזרחי והביטחוני ולא להתערב בעבודתה בתקופת המעבר. הבית הלבן מינה את מלדנוב לתפקיד הנציג העליון לעזה והגדיר אותו כחוליה המקשרת בשטח בין מועצת השלום לבין ה-NCAG.
בסיום דבריו הציב מלדנוב בפני ישראל שלוש חלופות: השארת חמאס בשלטון באופן שיאפשר לו לבנות מחדש את כוחו הצבאי; חזרה ישראלית לשליטה בכלל אוכלוסיית הרצועה, במחיר אנושי, צבאי וכלכלי כבד; או האפשרות שמציעה מועצת השלום - פירוז מלא, ממשל אזרחי ללא חמאס, נוכחות ביטחונית בינלאומית תחת פיקוד אמריקאי ומנגנוני פיקוח ואימות. "יש די והותר אתגרים אמיתיים במאמץ הזה", סיכם מלדנוב, "ואין צורך להמציא נוספים".
התרעות פיקוד העורף