שלושה שבועות לאחר מכן, איראן פתחה באש לעבר כלי שיט שליוו ארצות הברית. בוושינגטון הופתעו; בטהרן, כך נראה, הרבה פחות. לפי גורמים איראנים וערבים שצוטטו ב"וול סטריט ג'ורנל", אנשי הקו הנוקשה במשטר מעולם לא ראו בהסכם את תחילת הסוף. הפרשנות שלהם הייתה הפוכה: מבחינתם, ההסכם יכול היה לשמש את ארצות הברית ואת ישראל כדי להקל את הלחץ על הכלכלה העולמית, להרוויח זמן ולאחר מכן להתכונן למתקפה גדולה יותר.
לכן, "לפי הגורמים שצוטטו ב"וול סטריט ג'ורנל", הם ניצלו את החודשיים שלאחר מכן כדי להיערך לעימות רחב יותר. בדיפלומטיה, כל אחד קורא את האותיות הקטנות; במקרה הזה, נדמה ששתי הבירות כלל לא קראו את אותו מסמך.
המנגנון הצבאי מקשיח עמדות
משמרות המהפכה פעלו גם עם בעלי בריתם האזוריים. יועצים נשלחו לעיראק, לתימן וללבנון. תקשורות שיורטו על ידי שירותי מודיעין ערביים מצביעות, לפי הדיווח, על דיונים עם החות'ים ועם מיליציות עיראקיות בנוגע להגברת ההתקפות. בתימן, משמרות המהפכה פיקחו לכאורה על פריסת טילים ומשגרי כטב"מים מול הים האדום, ובמקביל העבירו מודיעין ורשימות מטרות, ובהן נמלים ומתקני אנרגיה סעודיים.
המלחמה מתרחבת
הטון החריף עוד יותר ביום שני, 17 באוגוסט. גורם איראני בכיר אמר לרויטרס כי טהרן מעניקה לעצמה כמה שבועות לפני שתגביר את המתיחות במצר הורמוז ומעבר לו, אם וושינגטון לא תיישם במלואו את הסכם יוני. בהיעדר התקדמות דיפלומטית, איראן מאיימת כעת במתקפה צבאית "מתוזמנת ומדויקת" נגד המצור הימי האמריקאי, וטוענת כי היא עוברת מעמדה הגנתית לעמדה התקפית.
במבט להמשך, האפשרויות שנבחנות פרובוקטיביות אף יותר: תקיפות מקדימות, חבלה בכבלי אינטרנט במפרץ, ערעור היציבות בבחריין או בכווית, ואף חדירות קרקעיות לכווית. בחודש מאי הודיעו הרשויות בכווית כי יירטו שישה אנשי משמרות המהפכה שהגיעו לאי על גבי סירת דיג שכורה.
וושינגטון ממתינה לכך שהסנקציות והמצור הימי יחזירו את טהרן לעמדה פשרנית יותר. אנשי הקו הנוקשה במשטר האיראני, לעומת זאת, נראים כמי שיוצאים מנקודת מוצא אחרת: המלחמה לא הסתיימה.
התרעות פיקוד העורף