איום חדש ומטריד מול ישראל - המטרה האמיתית בן סלמאן וסעודיה

מסר מובהק לטהרן: "כולם בשביל אחד"

הברית הביטחונית החדשה שנחתמה בין ריאד, אנקרה ואיסלאמבאד מבוססת על העיקרון המוכר של "כולם בשביל אחד, אחד בשביל כולם", רפליקה מודרנית לגיבורי הרומן "שלושת המוסקטרים". ההסכם משקף הלכה למעשה את סעיף 5 המפורסם של אמנת נאט"ו, הקובע כי התקפה על חברה אחת תיחשב כהתקפה על כולן ותגרור תגובה מאוחדת. המדינות הסוניות לוקחות את העניינים לידיים במטרה לעצב מחדש את הביטחון האזורי, תוך הישענות על חוזקות משלימות ושוות ערך: עושר הנפט הסעודי העצום, העוצמה הצבאית והטכנולוגית של טורקיה, ויכולותיה הגרעיניות המוכחות של פקיסטן.

כדי להעניק להסכם נופך סמלי ומשמעות דתית עמוקה, בחרו המנהיגים, נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, וראש ממשלת פקיסטן שהבאז שריף, לחתום עליו במכה, האתר הקדוש ביותר לאסלאם. יסמין פארוק, חוקרת בכירה בארגון קבוצת המשבר הבינלאומית, מסבירה ל"טלגרף" הבריטי כי הבחירה במכה נועדה להעביר מסר חד משמעי לשחקנים מדינתיים ולא-מדינתיים כאחד: "הברית הזו היא קדושה".

הגנה או הסלמה: השדרוג של ההרתעה האזורית

אף על פי ששלוש החברות בברית מתעקשות כי ההסכם אינו מכוון נגד אף מדינה ספציפית, ברור לכל כי הוא נועד להציב תמרור אזהרה בוהק מול איראן. "ההסכם הוא בעל אופי הגנתי", הצהיר סגן ראש ממשלת פקיסטן, אישאק דאר, והוסיף כי זוהי "הבעת מחויבות קולקטיבית לשלום דרך כוח, סולידריות וכבוד הדדי". שר החוץ הטורקי, הקאן פידאן, חיזק את הדברים והדגיש כי כל מדינה שלא תתקוף אותן, אינה נחשבת למטרה.

עם זאת, הגיאוגרפיה מדברת בעד עצמה. שלוש המדינות מקיפות את הרפובליקה האסלאמית, אשר נתפסת כנבל המושך בחוטים מאחורי הקלעים. איראן הפעילה את שלוחיה הרבים, בהם המורדים החות'ים בתימן והמיליציות החמושות בעיראק, כדי לאיים ולתקוף שוב ושוב את סעודיה, כאשר המטרה האחרונה הייתה מתקן זיקוק נפט סעודי. העסקה המשולשת נועדה לומר לטהרן באופן הברור ביותר: "אם תמשיכו, גם לנו יש אופציות".

גורמים רשמיים מבהירים כי מדובר בברית שאינה ממהרת לשלוף חרבות, וכי הפעלת כוח צבאי נותרה בבחינת מוצא אחרון בלבד. במקרה של איום ממשי, חברה בברית תצטרך לבקש רשמית תמיכה, שעשויה להתבטא בשיתוף מודיעין בזמן אמת, סיוע לוגיסטי, או אף פריסת כוחות בשטח. לצורך ניהול האירועים תוקם בריאד מזכירות קבועה שתתאם את הפעילות השוטפת בין שרי החוץ וההגנה של המדינות.

תסכול מהדוד מאמריקה

הקמת הברית משקפת בראש ובראשונה תסכול אזורי הולך וגובר מהערבויות הביטחוניות המתכרסמות של ארצות הברית. "כולם עוברים כעת תהליך חשיבה על האופן שבו ניתן לעצב את תוצאות המלחמה הנוכחית, בהתחשב בכך שארצות הברית צפויה לשנות את היערכותה באזור", מציינת פארוק. לדבריה, הבעיה המרכזית היא שלמדינות המפרץ אין מספיק השפעה על קבלת ההחלטות בוושינגטון, שפועלת על פי האינטרסים שלה ומותירה את בעלות בריתה במצב פגיע יותר מול ההרתעה האיראנית.

האם יצטרף לברית חבר רביעי? ימים יגידו. מדינות נוספות באזור מוזמנות להצטרף, כאשר מצרים סומנה כמועמדת הטבעית והבולטת ביותר. קהיר כבר השתתפה במספר סבבי שיחות עם המדינות המייסדות מאז חודש מרץ האחרון, במסגרת קבוצה המכונה "הרביעייה האזורית". למרות ההזמנה הפתוחה, מצרים בחרה להישאר בינתיים על הגדר. ההערכות במערב הן כי הגבול המשותף ורגישות היחסים שלה עם ישראל, בניגוד לשלוש המדינות האחרות, מהווה גורם מסבך המעכב את הצטרפותה המיידית.

למרות שהברית מהווה מעין קריאת תגר על מעמדה של ישראל כמפתח ליחסים עם המערב, מומחים מציינים כי מוקדם לדבר על "נאט"ו ערבי" שמטרתו לכתר את ישראל. ג'וזף רוזן, אסטרטג גיאופוליטי ממכון "משגב" לביטחון לאומי, מבהיר כי כל שלוש המדינות החברות בברית נותרו בסופו של יום בעלות ברית מרכזיות של ארצות הברית, והן אינן צפויות לסכן את מערכת היחסים הזו על ידי איום ישיר על ישראל. המטרה, לעת עתה, היא ניהול ההשלכות של פעולות ישראל ואיראן בשנים האחרונות, והחזרת השליטה לגורמים הסוניים המתונים.