במקום להסתמך על עוצמה צבאית או על אוכלוסייה גדולה, בנתה דוחא לאורך עשרות שנים מערכת של קשרים, מוסדות, השקעות, תקשורת, חינוך ופילנתרופיה, שאפשרה לה להשפיע מעבר לגבולותיה ולעמוד בראש החזית התודעתית נגד מדינת ישראל.
מאחורי חזותה האלגנטית והנוכחות הבינלאומית שלה עומדת מערכת כוח רחבה בהרבה. שייח'ה מוזא הייתה שותפה מרכזית למהלך שבמסגרתו קטאר הפכה ממדינה קטנה, שבטית ועשירה במשאבי גז, למדינה בעלת יכולת להפעיל מנופי השפעה החורגים לאין שיעור מגודלה הגיאוגרפי.
אוניברסיטאות מערביות, מוסדות תרבות, קרנות פילנתרופיות, השקעות ענק, כלי תקשורת ורשתות חברתיות ואקדמיות הפכו כולם לחלק ממארג הכוח הרך של דוחא.
אולם "הכוח הרך" הוא רק חלק מהתמונה. לצד השקעות בחינוך, ברפואה ובתרבות, הועלו לאורך השנים במקורות זרים - ובהם עיתונות ערבית ובינלאומית - טענות שלפיהן קטאר השתמשה ברשתות המוסדיות והפיננסיות שבנתה כדי לטפח קשרים עם גורמים המזוהים עם האחים המוסלמים ולהרחיב את השפעת הזרם האסלאמיסטי במזרח התיכון ובעולם המערבי.
במובן הזה, שייח'ה מוזא אינה רק סמל למודרניזציה הקטארית. היא מזוהה גם עם אחד המכשירים המרכזיים שבאמצעותם קטאר בנתה לעצמה השפעה: יצירת מוסדות הנראים על פני השטח כאוניברסליים, הומניטריים ותרבותיים, אך פועלים בתוך מערכת רחבה של אינטרסים מדיניים, קשרים אישיים ומנופי השפעה.
והשאלה המרכזית אינה רק מה שייח'ה מוזא מציגה לעולם - אלא גם מה היא מבקשת להשיג באמצעות מה שהיא מציגה. מול ישראל ומול העולם המערבי, זו אינה עוד שאלה של "תדמית קטארית". אם הטענות בדבר הקשרים בין גורמים קטאריים לבין רשתות האחים המוסלמים אכן משקפות מדיניות מכוונת, הרי שמדובר במודל השפעה אסטרטגי: שימוש בעושר של מדינת גז כדי להעצים שחקנים אידיאולוגיים, לבנות תלות במוסדות מערביים ולייצר לקטאר השפעה פוליטית שאינה פרופורציונלית לגודלה.
במקרה כזה, הדמות האלגנטית העומדת לצד מנהיגי העולם אינה רק הפנים של קטאר. היא חלק מהמערכת שבאמצעותה קטאר מבקשת להפוך את עוצמתה הכלכלית לעוצמה פוליטית ואידיאולוגית.
וזה בדיוק מקור העוצמה של המודל הקטארי - וגם האיום הטמון בו: היכולת להפעיל במקביל את הדיפלומטיה, התקשורת, האקדמיה, הפילנתרופיה והרשתות האסלאמיסטיות, תוך הצגת כל אחד מהמרכיבים הללו כפעילות נפרדת ולגיטימית. החיבור ביניהם הוא שמייצר את מנוף ההשפעה האמיתי.
שייח'ה מוזא הפכה מדמות משנית שנכנסה למשפחת המלוכה במסגרת ברית שבטית-פוליטית לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בקטאר ובזירה הבינלאומית. בדמותה, קטאר, מדינה קטנה, ממנפת עוצמה רכה, מוסדות והשפעה פוליטית לצורך הרחבת כוחה. שייח'ה מוזא, באמצעות השפעתה הרב-ערוצית על ערכים מערביים בתחומי החינוך, הבריאות, הפילנתרופיה, הדיפלומטיה הציבורית ומוקדי קבלת ההחלטות - הצליחה להיות דמות ראשית בתהליכי הירושה ובמדיניותה האזורית של קטאר, וביססה את מעמדה כאחד מהגורמים המרכזיים בעיצוב דרכה של המדינה הזעירה על 330 אלף אזרחיה.
פעילותה של שייח'ה מוזא באמצעות קרנות ויוזמות בינלאומיות, קשריה עם מוסדות אקדמיים וארגונים גלובליים ומעורבותה במיתוגה של קטאר, יצרו תדמית חיובית של מודרניזציה, קִדמה ופתיחות כלפי העולם. במקביל, היא יצרה מהלכים המהווים חלק מאסטרטגיה רחבה וארוכת טווח שנועדה לקדם את יעדיה המדיניים והאידיאולוגיים של קטאר, ובכלל זה כאלה המזוהים עם תפיסת עולמה של תנועת האחים המוסלמים, לרבות תמיכה בארגוני טרור ברחבי העולם. אומנם בשנים האחרונות פחתה נוכחותה הפומבית בשל ארגונים דתיים שמרניים בקטאר שלא הביעו סימפתיה יתרה לנוכחות הנשית המוחצנת עבורם, אך שייח'ה מוזא נותרה המושכת הראשית בחוטים של בנה אמיר קטאר.
אביה של מוזא, נאצר אל-מסנד, הפך על פי מקורות היסטוריים לאחת הדמויות המזוהות עם האופוזיציה השבטית. על פי התיאורים המופיעים בספרות הביקורתית, הוא דרש רפורמות פוליטיות, חלוקה שוויונית יותר של הכנסות המדינה וצמצום הבלעדיות של משפחת אל-ת'אני במוקדי הכוח.
בשנת 1964, בעקבות החרפת המחאות והשביתות, נעצרו מספר מנהיגים, ובהם נאצר אל-מסנד. לאחר מעצרו יצאה משפחתו לגלות פוליטית בכווית.
עבור מוזא הצעירה הייתה זו נקודת מפנה משמעותית. במקום לגדול בתוך החברה הקטארית המסורתית, היא נחשפה בכווית לסביבה עירונית, אינטלקטואלית וחינוכית פתוחה יותר.
מנקודת מבט פוליטית-שבטית, נישואים בין משפחות בעלות כוח הן מסורת מוכרת באזור. הם יכלו לייצר פיוס, להבטיח נאמנויות ולשלב בין מוקדי כוח יריבים. כך ניתן לפרש את הנישואים בין שייח'ה מוזא למשפחת אל-ת'אני גם כברית בין שני עולמות: מצד אחד בית המלוכה, ומצד שני משפחתה של מוזא, שנשאה עימה את המורשת של האופוזיציה השבטית.
עבור בית אל-ת'אני, ברית כזו ביקשה לסייע לנטרל יריבות ולשלב את משפחת אל-מסנד בתוך המערכת. עבור משפחת אל-מסנד, החזרה לחיק הממסד השלטוני העניקה לה מעמד מחודש, קשרים וגישה לאליטה השלטונית. אך מה שהחל, לפי פרשנויות ממקורות זרים, כהסדר פוליטי-שבטי, הפך במהרה לשותפות אישית יוצאת דופן.
בניגוד לדמות המסורתית של אשת שליט המסתפקת בתפקיד טקסי, שייח'ה מוזא ביקשה לבנות לעצמה זהות ציבורית עצמאית. היא המשיכה את לימודיה ובשנת 1986 השלימה תואר ראשון בסוציולוגיה באוניברסיטת קטאר.
כאשר חמד בן ח'ליפה תפס את השלטון בשנת 1995 והפך לאמיר, שייח'ה מוזא לא נעלמה מאחורי הקלעים. להפך, למרות היותה האישה השנייה, היא הפכה עצמה בהדרגה לאחת הנשים המזוהות ביותר עם הפרויקט הקטארי החדש ולאישה ה"ראשונה".
שייח'ה מוזא השתלבה בנושאי חינוך, מדע, תרבות, בריאות ופיתוח. היא הקימה והובילה מוסדות שקיבלו עם השנים תקציבים אדירים והפכו לחלק מהתדמית הבינלאומית של קטאר.
כך נולד המודל שהפך לסימן ההיכר שלה: שילוב בין מסורת אסלאמית, לבוש הוט קוטור צנוע ומרהיב, השכלה מערבית, נוכחות בזירה הבינלאומית ומעורבות בפרויקטים חדשניים.
ב-1995 התחולל אחד האירועים החשובים בתולדות קטאר המודרנית. בעת שהאמיר ח'ליפה בן חמד אל-ת'אני שהה מחוץ למדינה, בנו, חמד בן ח'ליפה, השתלט על השלטון. האירוע כונה "ההפיכה הלבנה", משום שהעברת השלטון התרחשה ללא מלחמת אזרחים וללא שפיכות דמים משמעותית.
מנקודה זו החל עידן חדש. על פי תחקירים נרחבים שפורסמו ברשתות החדשות המצריות והמפרציות, ובראשן "Youm7" ו-Sada Al-Sahel, השייח'ה מוזא מילאה תפקיד מפתח מכריע מאחורי הקלעים באירועי 27 ביוני 1995, בתהליך שהוביל לתפיסת השלטון.
לאחר עליית חמד לשלטון השתנה גם מעמדה של שייח'ה מוזא. היא הפכה לאחת הדמויות הבולטות ביותר בחצר המלוכה. היא הופיעה לצד בעלה באירועים בינלאומיים, השתתפה בביקורים ממלכתיים והפכה ל"פנים" החדשות של קטאר.
המיצוב של שייח'ה מוזא חריג בעולם הערבי: אישה מוסלמית עטופה בטורבן ובבגדים ארוכים בבגדי מעצבים מערביים, מופיעה בפסגות בינלאומיות ומשוחחת עם נשיאים, מלכים, אנשי אקדמיה ואנשי עסקים. הדימוי שנוצר לה אינו רק של אשת החברה הגבוהה אלא גם של כלי דיפלומטי.
האביב הערבי של 2011 שינה את המזרח התיכון והעניק לקטאר הזדמנות להפגין את השפעתה. קטאר, באמצעות רשת אל-ג'זירה, השקעותיה, קשריה הפוליטיים והיכולת הפיננסית שלה, הפכה לשחקנית משמעותית בזירות שבהן מעצמות גדולות יותר התקשו לפעול.
על פי התקשורת במדינות המפרץ, אחד ממיזמי הדגל של שייח'ה מוזא, עיר החינוך, הפך לאחד הסמלים החזקים ביותר של הפרויקט הקטארי. בעיר החינוך לומדים סטודנטים במוסדות בעלי שמות אמריקאיים ואירופיים יוקרתיים, מרצים מגיעים מהמערב, כנסים בינלאומיים מתקיימים בדוחא ומוסדות מחקר מקיימים שיתופי פעולה עם העולם.
במקביל, שייח'ה מוזא הפכה למארחת של אנשי אקדמיה, אנשי עסקים, מנהיגים וידוענים. מבחינת קטאר, זו הייתה השקעה אסטרטגית בתדמית. מדינה קטנה במפרץ שמונה מיעוט של כ-330 אלף אזרחים, ושקודם לכן כמעט שלא הייתה מוכרת לציבור המערבי, הפכה בתוך שנים למקום שבו מתקיימים דיונים על חינוך, חדשנות, בריאות וטכנולוגיה.
מבקריה של שייח'ה מוזא טוענים כי מדובר ב"הלבנת תדמית": יצירת שכבה עבה של מוסדות ליברליים ומודרניים מעל מדיניות חוץ שנויה במחלוקת.
ב-2012 הקימה שייח'ה מוזא את Education Above All, יוזמה שנועדה לקדם חינוך לילדים במדינות מתפתחות ובאזורי מלחמה. המיזם העניק לה נוכחות בזירה הבינלאומית והפך אותה לדוברת מרכזית בנושא חינוך ילדים.
שייח'ה מוזא השכילה לקחת תחום בעל הסכמה מוסרית רחבה - חינוך ילדים - ולהפוך אותו לפלטפורמה בינלאומית. הדבר אִפשר לה לפעול מול האו"ם, ארגונים בינלאומיים וממשלות, ולבנות לעצמה תדמית שאינה תלויה רק בתפקידה בתור בת משפחת המלוכה. היא לא הייתה רק "אשת האמיר". היא הפכה לאישיות בינלאומית בזכות עצמה, ועל פי פרסומים זרים חלק משותפיה אשר אוחזים בתפיסת עולם דתית אדוקה לא ראו את התבלטותה באור חיובי.
ביוני 2013 התרחש צעד יוצא דופן: חמד בן ח'ליפה העביר את השלטון לבנו תמים בעודו בחיים. העברת שלטון כזו אינה דבר שגרתי במדינות המפרץ. על פי מקורות זרים, שייח'ה מוזא תמכה בהעברה משום שהיא הבטיחה את עתידו הפוליטי של בנה.
אחד האנשים שנחשבו בעלי כוח רב באותה תקופה היה חמד בן ג'אסם בן ג'בר אל-ת'אני, שכיהן כראש הממשלה ושר החוץ. הוא היה בעל קשרים עמוקים עם המערב והיה מזוהה עם ניהול חלק משמעותי ממדיניות החוץ והכלכלה של קטאר.
עם עליית תמים לשלטון הודח מתפקידיו המרכזיים, והתוצאה הייתה ריכוז מחודש של הכוח סביב הענף המשפחתי של שייח'ה מוזא ובנה.
ניתן לומר כי אחד הנושאים הרגישים ביותר סביב שייח'ה מוזא הוא שאלת הירושה. לבעלה האמיר, חמד בן ח'ליפה, היו ילדים מנשים שונות. על פי ניתוחים שפורסמו בעיתון "Al-Arab" הלונדוני-ערבי וברשת Al-Ain News, שייח'ה מוזא ביקשה להבטיח שבניה יהיו אלה שימוקמו במרכז השלטוני.
הדיווחים מתארים מאבקים פנימיים סביב בניו הבוגרים של חמד, ובהם השייח' משעל בן חמד והשייח' פאהד בן חמד. חלק מהפרסומים טענו כי הם הורחקו ממוקדי הכוח וכי בכך נסללה הדרך לבניה של שייח'ה מוזא.
א-נהדה סללה את הדרך בפני ההון הקטארי להשתלט על מוסדות פיננסיים, מגזרי תקשורת ונכסי נדל"ן לאומיים בתוניסיה במחירי הפסד ומבלי להכפיפם למכרזים שקופים.
מחקר אשר פורסם ברשת Al-Ain News עוסק בארגון סילתכ (Silatech) שייסדה שייח'ה מוזא, שמכהנת כראש מועצת המנהלים שלו. הארגון הוצג רשמית כמיזם הומניטרי להעצמת צעירים ולמאבק באבטלה בתוניסיה ובמזרח התיכון. הארגון נוסד בשנת 2008 על מנת לייצר הזדמנויות של עבודה, יזמות והכשרה מקצועית.
אולם התחקיר חושף כי מנגנוני חלוקת הכספים והמענקים של סילתכ ו-Qatar Charity בתוניסיה לא היו כפופים לפיקוח פיננסי של המדינה, אלא נוהלו דרך עמותות מקומיות בשליטת פעילי תנועת א-נהדה. הכספים הופנו באופן סלקטיבי לצעירי התנועה כדי לבנות עבורה בסיס אלקטורלי, לגייס אליטות צעירות בשולי הערים, ולממן עמותות דתיות ששימשו כצינורות להפצת שיח קיצוני ברוח ההאחים המוסלמים, תחת הכסות של "סיוע הומניטרי".
על פי הדיווחים, בעת שנשמעה קריאה ציבורית ופוליטית בתוניסיה להפוך את הארמון ההיסטורי למוזיאון לאומי, לחצים מצד גורמים בממשל התוניסאי המקורבים לדוחא הביאו למכירתו בסוד לשייח'ה מוזא במחיר הנמוך משוויו בשוק, מה שהוגדר בתקשורת של האופוזיציה "ביזה של מורשת תוניסיה".
תחקיר ב"Youm7" המצרי מיום 14 ביולי 2019 חושף את הפרטים הפיננסיים של השתלטות שייח'ה מוזא על הבנקאות התוניסאית: שייח'ה מוזא קידמה את רכישת בנק א-זיתונה באמצעות קבוצת ההשקעות הקטארית מאג'ידה, הנתונה לשליטתה הישירה שלה עצמה. במרץ באותה שנה רכשה החברה הקטארית את מניותיהן של ארבע קבוצות נוספות בבנק. בעקבות עסקאות אלו הפך בנק א-זיתונה בבעלות מלאה (100%) של חברת מאג'ידה.
נטען במקורות זרים כי הלחץ הקטארי להרחיב את האחזקות בבנקים נוספים גדל ונועד להעניק לדוחא שליטה בריבונות הכספית של תוניסיה, להשפיע על החלטות הבנק המרכזי ולכוון מדיניות אשראי המשרתת את יעדי האחים המוסלמים באזור.
כחלק מהתגובה האזורית והציבורית נגד מהלכיה של השייח'ה מוזא, דיווח העיתון הסעודי "עוכאז" ב-8 ביולי 2017 על צעד חסר תקדים שננקט נגדה על ידי ארגוני חברה אזרחית ערביים.
על פי הדיווח הסעודי הוחלט על ביטול מועמדותה של שייח'ה מוזא לפרס "קרן הנשים הערביות". בשנת 2017 הודיעה בהצהרה רשמית על ביטול לצמיתות של האפשרות לקבל את פרס "הגברת הראשונה הערבית" (הפרס הגבוה ביותר המוענק לנשים מובילות בעולם הערבי).
כמו כן, עלו קריאות לחרם על שייח'ה מוזא, הקרן הודיעה על ניתוק מוחלט של קשריה עם מוסדות נשים קטאריים וקראה לכל ארגוני החברה האזרחית והאיגודים המקצועיים בעולם הערבי להחרים את קטאר, את ארגוניה ואת מרכזי המחקר שבחסות שייח'ה מוזא, שאותם הגדירה כ"תאים רדומים להפצת מחלוקת".
ב"Youm7" המצרי נטען כי שייח'ה מוזא הביעה סירוב מוחלט להתפשר על הנוכחות הטורקית בקטאר, בשל קשרים הדוקים ואינטרסים כלכליים עצומים הקושרים אותה למשטרו של ארדואן: בפברואר 2018 הקימה שייח'ה מוזא חברה באיסטנבול בשם Triple M לנדל"ן ותיירות בהון יסוד של 100 אלף לירות. כמו כן, בדצמבר 2018 רכשה מוזא כ-200 דונם של שטחים חקלאיים ונדל"ניים באזור ארנאווטקוי באיסטנבול - שטח השוכן בדיוק על המסלול המתוכנן של פרויקט "תעלת איסטנבול" היוקרתי שהוביל ארדואן.
תחקיר גדול שפורסם בעיתון המצרי "Youm7" באוקטובר 2019 חשף את המנגנון הביטחוני שבאמצעותו ביצרה השייח'ה מוזא את שלטון בנה תמים. על פי הפרסום, מוזא פעלה לשלב בני משפחה מדרגה ראשונה ממשפחת מוצאה (משפחת אל-מסנד) בצומתי ההכרעה של מנגנוני הביטחון והמודיעין הקטאריים, כדי ליצור טבעת הגנה פנימית סביב הכס.
התחקיר מציין את המאפיינים הבאים בנוגע לפעילותו: תפקידיו של אל-מסנד נותרו חסויים במשך שנים, עד כדי כך שתמונותיו נעדרו ממאגרי נתונים ממשלתיים ומאתרי אינטרנט רשמיים, במטרה לאפשר לו לנהל מבצעים רגישים בחו"ל ללא חשיפה תקשורתית.
בדיווחים נטען כי אל-מסנד ניהל והשגיח על מסלולי התמיכה והמימון הקטאריים שהופנו לקבוצות וארגונים ברחבי המזרח התיכון, לרבות האחים המוסלמים, חמאס וגורמים נוספים באזורי סכסוך כגון סומליה (תוך ציטוט מדיווחים בעיתונות הבינלאומית לגבי פיגועים בבוסאסו שנועדו לפגוע באינטרסים של איחוד האמירויות).
מהתחקיר עלה כי בנה בעיקר חי חיי פאר במקום ללמוד. ח'ליפה בן חמד נרשם ל-USC, אך במקום להתגורר במעונות או לבקר באולמות ההרצאות, הוא התגורר בסוויטות יוקרה במלון בברלי וילשיר המפורסם בלוס אנג'לס, מוקף במאבטחים, עוזרים ונהגי מכוניות פאר, כשהוא מעביר את זמנו בבילויים ובנסיעות לאירופה. צוות שלם של עוזרים בתשלום כתב עבורו את המטלות והעבודות האקדמיות.
עוד נטען בתחקיר המצרי כי כדי להבטיח שהאוניברסיטה תעלים עין מהיעדרותו המוחלטת, השתמשה שייח'ה מוזא ב"דיפלומטיה כספית": מתן מתנות בשווי אלפי דולרים, שעוני יוקרה וטיסות חינם ב-Qatar Airways לבכירים ולאנשי מנהלה באוניברסיטה, לצד הזרמת תרומות ענקיות למוסד האקדמי. כל אלה הביאו לתוצאה שבה ח'ליפה בן חמד קיבל תואר ראשון ושני מאחת האוניברסיטאות היוקרתיות בארה"ב מבלי שכף רגלו דרכה בשיעורים, במה שהוגדר על ידי משקיפים כ"רכישה פומבית של תארים מדעיים בכספי העם הקטארי".
שייח'ה מוזא עיצבה דגם של הנהגה נשית ערבית המשלב בין לבוש אסלאמי מסורתי ומחויבות לערכי האסלאם, לבין השכלה גבוהה, מעורבות פוליטית ואופנה גלובלית. הופעותיה הפומביות באירועים בינלאומיים, כמו בביקורים ממלכתיים בארמון האליזה או באו"ם, מתקיימות בלבוש טורבן שעוצב במיוחד עבורה, לצד חליפות הוט קוטור מבית ולנטינו או שאנל. שייח'ה מוזא מקפידה על עיצוב חזותי המייצג אישה מוסלמית, דתית ומכוסה, אך בו זמנית מודרנית, אלגנטית ועוצמתית.
היא קידמה בין היתר את תפיסת ה-Al-Wasatiyya (מתינות אסלאמית) כאנטי-תזה לווהאביזם הנוקשה של ערב הסעודית. במסגרת זו, הקרן בראשותה הקימה את מרכז אל-קרדאווי למתינות והתחדשות אסלאמית, כדי להעניק לגיטימציה דתית לרפורמות החברתיות שהובילה. הקמת "מרכז אל-קרדאווי למתינות והתחדשות אסלאמית" ב-2008 בתוך אוניברסיטת קטאר, נועדה לייצר פסיקות הלכה (פתאוות) המעודדות השכלת נשים, יציאת נשים לעבודה ומעורבות אזרחית, כמשקל נגד לפסיקות הווהאביות הנוקשות מערב הסעודית הסמוכה.
מקורות בעולם הערבי טוענים כי השייח'ה מוזא ניצלה את עיר החינוך ואת הקשרים האוניברסיטאיים למימוש שתי מטרות אסטרטגיות עיקריות: ראשית, הלבנת תדמיתה ושיפורה. נטען כי הזמנת חוקרים, תורמים, אקדמאים ואישי ציבור מערביים (לרבות דמויות יהודיות-אמריקאיות בכירות) בכסות של "דיאלוג בין-דתי" ושיתוף פעולה אקדמי, נועדו להציג לסדר היום הבינלאומי תמונה של קטאר כמדינה ליברלית, נאורה וסובלנית. מטרת-העל של קמפיין זה הייתה למחוק את תדמיתה של קטאר כספונסרית של תנועות אסלאמיסטיות וגורמים קיצוניים באזור.
שנית, שייח'ה מוזא חתרה ליצירת שדה השפעה על האקדמיה המערבית על פי דיווחים בתקשורת האמריקאית והבינלאומית. על פי ציטוט מה"Wall Street Journal", הקרן בראשות שייח'ה מוזא הזרימה מאות מיליוני דולרים למוסדות חינוך ובתי ספר בארצות הברית (כ-30.6 מיליון דולר לעשרות בתי ספר בניו יורק ובערים נוספות בין 2010 ל-2017 בלבד) בכסות של תמיכה בלימודי השפה הערבית, דבר שעורר חששות כבדים בארה"ב ממעורבות אידיאולוגית קטארית במערכת החינוך המערבית.
מכאן נולד אחד הדימויים החזקים ביותר שלה בעיתונות דוברת הערבית, "הזיקית": שייח'ה מוזא מסוגלת לעבור בין העולמות: במדינה מוסלמית שמרנית היא מופיעה כדמות מסורתית ומכובדת, אולם בפריז או בלונדון היא מופיעה באופנת עילית. באוניברסיטה היא מדברת על חדשנות ומדע, באו"ם היא מדברת על זכויות ילדים וחינוך, בזירה הערבית היא מדברת על זהות, משפחה ואסלאם, בכל אחת מהסביבות האלה היא מתאימה את השפה והחזות לקהל.
התרעות פיקוד העורף