החשש: קפריסין תישאב לעימות אזורי
יאיג'י מדגיש כי אין מידע שלפיו התקבלה החלטה איראנית לתקוף, אך לטענתו עצם האפשרות שהמתקנים הבריטיים באי נכללים בתכנון צבאי אפשרי ממחישה עד כמה קפריסין כבר משולבת במאבקים האזוריים.
מכאן הוא עובר לטיעון פוליטי רחב יותר: אם במסגרת שיחות עתידיות יידרש שוב סילוקו של הצבא הטורקי מהאי, ביטול הערבויות וצמצום זכות ההתערבות של אנקרה, יש לדבריו לשאול גם מה יעלה בגורל הבסיסים הבריטיים והסכמי הביטחון של הצד היווני עם מדינות אחרות. לטענתו, אי אפשר להציג רק את הנוכחות הטורקית כאיום ביטחוני ובה בעת להתעלם מהפעילות הצבאית הזרה בדרום האי.
הכבל החשמלי שהפך למאבק על "המולדת הכחולה"
הזירה השנייה היא פרויקט Great Sea Interconnector – כבל החשמל התת-ימי שאמור לחבר בין כרתים לקפריסין. לפי המאמר, יוון, קפריסין וצרפת פועלות לקדם מחדש את הפרויקט, ובכלל זה את הסקרים בקרקעית הים הנדרשים לפני הנחת הכבל. גם מעורבותה של קבוצת Meridiam הצרפתית הפכה את פריז, לטענת ייאג'י, לשחקן בולט יותר בסוגיה.
אלא שמבחינתו, המחלוקת אינה באמת על חשמל. הוא טוען כי טורקיה אינה מתנגדת להנחת כבלים או צינורות תת-ימיים, אלא לפעילות המתבצעת בשטח שאנקרה רואה כחלק מהמדף היבשתי שלה מבלי להתייחס אליה כצד בעל זכויות. המסר שהוא מציג פשוט: "הניחו את הכבל. טורקיה אינה מתנגדת. אבל אם אתם עוברים במדף היבשתי של טורקיה – הודיעו לה על הנתיב והתייחסו אליה כצד".
לדבריו, דווקא מכאן נובעת הרגישות היוונית והקפריסאית: מסירת תוואי הכבל לאנקרה עשויה, מבחינתן, להתפרש כהכרה מעשית בטענות הטורקיות במזרח הים התיכון. "לא הכבל הוא הבעיה", הוא כותב. "הסוגיה האמיתית היא אזורי השיפוט הימיים של טורקיה". בהמשך הוא מנסח זאת בצורה חדה אף יותר: "העניין אינו הכבל. העניין הוא המולדת הכחולה".
הוא גם מזכיר כי מחקרים ימיים דומים באזור נעצרו ביולי 2024 לאחר התערבות טורקית, וטוען כי כעת אותו תיק חוזר לשולחן בתוספת משקל פוליטי צרפתי ואירופי. לדבריו, אנקרה צריכה לעקוב לא רק אחר ההצהרות המדיניות, אלא גם אחרי הודעות NAVTEX, מסלולי ספינות המחקר והקואורדינטות שבהן יבוצעו העבודות.
המבחן הבא: 26 באוגוסט
הדרישה השלישית נוגעת למעמד שבו יגיע ארהורמן לשולחן: האם כ"מנהיג הקהילה הטורקית-קפריסאית", או כנשיא צפון קפריסין הטורקית. מבחינת ייאג'י, התשובה חד-משמעית: ארהורמן צריך לשבת לשולחן כנשיא, לצד דגל צפון קפריסין. "זו אינה שאלה של קישוט או פרוטוקול", הוא טוען, "זו שאלה של ריבונות".
הוא ממשיך וטוען כי אם כריסטודולידיס מגיע לפגישה כנשיא הרפובליקה של קפריסין, אין לקבל מצב שבו הצד הטורקי מוצג רק כ"קהילה". מבחינתו, לטורקים הקפריסאים יש מוסדות שלטון, פרלמנט, ממשלה, מערכת משפט ודגל – ולכן השאלה כיצד יוצגו בשולחן המשא ומתן היא מהותית ולא סמלית בלבד.
"לא רק עתידה של קפריסין"
בסיום מחבר ייאג'י את שלוש הזירות: החשש שבסיסים זרים בקפריסין יהפכו למטרות בעימות אזורי, המהלך היווני-קפריסאי-צרפתי סביב הכבל התת-ימי והניסיון להחזיר את הצדדים לשולחן המשא ומתן. לטענתו, לכן הפגישה ב-26 באוגוסט אינה עוד פגישה שגרתית, והמחלוקת כבר אינה מסתכמת בשאלה הישנה של "פדרציה או שתי מדינות".
מבחינתו, על השולחן נמצאים בעת ובעונה אחת ריבונות, ביטחון, ערבויות, גבולות ימיים, רכוש ומעמד מדיני. הוא קורא לצד הטורקי שלא לסרב לדיאלוג, אך גם לא "להפוך את המדינה שלו לבלתי נראית" רק כדי לקיים משא ומתן. המסר שבו הוא חותם רחב בהרבה מקפריסין עצמה: "מה שנדון היום בקפריסין אינו רק עתידו של האי – גם עתידה של טורקיה במזרח הים התיכון עומד לדיון".
התרעות פיקוד העורף