מהישרדות תחת אש לשליטה באחד מעורקי הכלכלה העולמית
עבור טהרן, השליטה המוחלטת במצרי הורמוז אינה רק קלף מיקוח זמני, היא נשק אפקטיבי הרבה יותר מפצצה גרעינית בודדת. בעוד שנשק גרעיני נועד להרתעה, השליטה בנתיב המים מעניקה לאיראן מינוף יומיומי על עשרות מדינות. באמצעות המצר היא יכולה לתגמל חברים, להעניש אויבים ולפורר את משטר הסנקציות הבינלאומי שבודד אותה. מדינות שתלויות בנתיב הסחר, כיפן ודרום קוריאה, ייאלצו לבחור בקרוב בין אספקת אנרגיה סדירה לבין סנקציות אמריקאיות.
ההשלכות האזוריות כבר מורגשות היטב. בעוד ש"הסכמי אברהם" סימלו את ביסוס העוצמה הישראלית ובלימת איראן, כיום מתפתחות התארגנויות חדשות. הבריתות המתגבשות, כמו "הסכם מכה" בין סעודיה, פקיסטן וטורקיה, מצביעות על כיוון מדאיג: מדינות המפרץ, שהבינו שלא יוכלו לסמוך עוד על המטרייה האמריקאית, מחפשות פשרות עם טהרן ובונות צירים עצמאיים שלא כפופים לוושינגטון או לישראל.
קגן מסכם כי ייתכן שמשטר האייתוללות, המושחת והשנוא על ידי עמו, ייפול יום אחד. אך כרגע, משטר ששרד את מה שהעולם חשב שישמיד אותו, ואילץ את המעצמה החזקה בעולם לסגת, יוצא מחוזק מתמיד. העולם בילה עשורים בדאגה מה יקרה אם איראן תשיג פצצת אטום. כעת עליו להתחיל לדאוג מדבר הרסני הרבה יותר: איראן שהביסה את ארה"ב, אינה חוששת מעימות צבאי, ושולטת ללא עוררין בברז הכלכלה העולמי.
התרעות פיקוד העורף