הוראה זו הובילה לתגובה חריגה בקרב הקצונה הבכירה. מפקדי הפיקודים המרחביים האחראים על אירופה, אסיה ואמריקה הלטינית, לצד מפקד חיל הים, הגיבו לספר הפקודות במונח "אי-הסכמה", כלומר, הם מתנגדים להוראת השר להאריך את פריסת הכוחות, אך יבצעו אותה חרף התנגדותם. מפקדי פיקוד אירופה ופיקוד הדרום הזהירו כי העברת ספינות ומטוסי ריגול לפיקוד המרכז פגעה ביכולתם למלא את חובותיהם להגנת המולדת.