נסיקת ה-AfD כבר הפכה את ניהול המדינה ברמה הלאומית למשימה קשה. הצלחת המפלגה בבחירות הפדרליות אשתקד, בהן סיימה במקום השני, אילצה את הקנצלר פרידריך מרץ ומפלגתו, הנוצרים-דמוקרטים, להקים ממשלת אחדות עם הסוציאל-דמוקרטים. מאז, הממשלה מרבה להסתכסך, בעוד שה-AfD ממשיכה לזנק בסקרים והפכה למפלגה הפופולרית ביותר בגרמניה.
בניגוד למפלגות ימין קיצוני אחרות באירופה, דוגמת זו של ג'ורג'ה מלוני באיטליה, ה-AfD אינה מנסה להתמתן, אלא מקצינה את עמדותיה, מעמיקה את קשריה עם גורמים ניאו-נאציים ומבטיחה לגרש מהגרים.
במקביל, הפוליטיקה הגרמנית נוטשת את תדמית "כוח השלום" ההיסטורית שלה לטובת התעצמות צבאית והכנה לעימות אפשרי מול רוסיה. מרץ הצהיר כי הוא שואף לבנות את הצבא הקונבנציונלי החזק באירופה, ובתגובה לכך, ה-AfD מיצבה את עצמה כמפלגת השלום. בנוסף, על פי ה"ניו יורק טיימס", גרמניה מוצאת את עצמה מבודדת יותר ויותר באיחוד האירופי בשל תמיכתה הבלתי מסויגת בישראל ונכונותה לבלום צעדים נגדה.
מרץ הבטיח בעבר לרסק את הפופולריות של הימין הקיצוני באמצעות "מתקפת גירוש" וחיזוק עצמאותה של אירופה. כעת, נראה כי היעדים הללו רחוקים מתמיד. עם בחירות אזוריות נוספות באופק, המסמנות התחזקות נוספת של הימין, נראה כי גרמניה לא זקוקה רק להחלפת קנצלר, אלא לשינוי כיוון מוחלט רגע לפני שה-AfD אוחזת בהגה השלטון.
התרעות פיקוד העורף