השאלה הנשאלת היא מדוע טורקיה זועמת כל כך על מערכת שייעודה הוא הגנתי לחלוטין ואינה מעניקה ליוון יכולת התקפית. התשובה, על פי הניתוח שפורסם ב-"Directus", טמונה באובדן יכולת הסחיטה. התבצרותה של יוון מאחורי מטריית הגנה מתקדמת ומוכחת מבצעית, הופכת אותה לפגיעה הרבה פחות למתקפות פתע. כאשר עלות התקיפה הופכת לגבוהה מדי וסיכויי ההצלחה צונחים, נשלל מהיריב קלף המיקוח הצבאי שלו. זוהי מהותה של הרתעה אפקטיבית.
ד"ר ינרוג'ק מדגיש כי טורקיה יכולה להאשים רק את עצמה בהתקרבות בין ירושלים לאתונה. אם בשנות התשעים קיימו ישראל וטורקיה תרגילים צבאיים משותפים, הרי שהמדיניות הלעומתית של אנקרה והקו הנוקשה שהיא מובילה בסוגיה הפלסטינית, הפכו אותה למעין "אויבת-ידידה".
ישראל כבר אינה חוששת להעמיק את קשריה עם יוון וקפריסין פן תכעיס את טורקיה. עם זאת, הדיווח מבהיר כי ישראל אינה מעוניינת בעימות צבאי ישיר מול טורקיה, ושומרת על ערוצים פתוחים כדי למנוע הידרדרות מקרית. דוגמה לכך היא תקיפה כירורגית ישראלית שבוצעה לאחרונה בסוריה, אשר נועדה לסכל פריסה צבאית טורקית סמוך לגבול ישראל, תוך העברת מסר ברור שימנע עימות נרחב יותר בעתיד.
הברית בין יוון, קפריסין וישראל חורגת הרבה מעבר לרכש ביטחוני. מדובר במערכת יחסים עמוקה הכוללת שיתופי פעולה כלכליים, תיירותיים ואנרגטיים, אשר מקבלת משנה תוקף נוכח בריתות נגדיות המתגבשות באזור. "מגן אכילס" מבטיח כי יוון לא תהיה עוד מטרה קלה, ומקבע באגן הים התיכון מציאות ביטחונית חדשה שטורקיה פשוט אינה יכולה עוד להתעלם ממנה.
התרעות פיקוד העורף