לוס מגדיר את פעילותם של ויטקוף וקושנר כ"חובבנות עיוורת", וטוען כי שניהם, אנשי נדל"ן ומיליארדרים חסרי ניסיון מקצועי מסורתי בדיפלומטיה, מביאים למשא ומתן תפיסה שלפיה ניתן לפתות מדינות ומנהיגים להגיע להסכמות באמצעות הצגת הרווחים הכלכליים הצפויים להם לאחר המלחמה.
הפרשן מזכיר גם את פעילותו העסקית הבין לאומית של קושנר, לרבות מיזמים באלבניה ובסרביה, שהובילו לביקורת ולשאלות בנוגע לחפיפה בין קשרים עסקיים פרטיים לבין פעילות דיפלומטית.
קושנר וויטקוף פועלים עבור ממשל טראמפ ללא שכר, אולם לפי לוס, עובדה זו אינה מבטלת את הבעיה המרכזית: הם קיבלו השפעה יוצאת דופן על מדיניות החוץ האמריקנית מבלי שרכשו קודם לכן ניסיון מקצועי בתחום.
המסקנה של לוס חריפה. לדבריו, הניסיון של ממשל טראמפ להציג אנשי עסקים כמי שיכולים להשיג עסקאות במקום הדיפלומטים המסורתיים אינו רק ניסוי בלתי שגרתי. לשיטתו, במקרים של רוסיה, איראן ועזה, חוסר הניסיון של ויטקוף וקושנר עלול דווקא להקשות על השגת ההסכמים שהם מבקשים לקדם.
התרעות פיקוד העורף