לא בשביל הטקסים: המלונאי מרומא שרוצה לשנות את כללי ההסברה

במרפסת של מסעדה רומאית טיפוסית, על כוס של אפרול שפריץ ונגרוני, הדיון הפוליטי מפנה את מקומו למשהו עמוק ודחוף בהרבה. מולי יושבים שני אנשי עשייה: האדריכל והיזם יחיאל צוברי , שנע בין ישראל לאיטליה ומחפש כל הזמן "את הדרך השלישית" של דיאלוג ושלום, ואלכס זרפתי – מלונאי, איש תקשורת ויזם חברתי בקהילה היהודית של רומא.

לכאורה, לזרפתי יש את כל הסיבות להתרכז בעסקיו הפרטיים: משפחתו מחזיקה בארבעה בתי מלון ברומא, ובעברו הקים חברת ייעוץ ותקשורת שעבדה עם תאגידי ענק בינלאומיים כמו פינקנטיירי ולאונרדו ואף מול שגרירויות רבות. הוא חבר בוועד המנהל של הקהילה היהודית ברומא ויועץ לענייני צעירים. אולם מאז אירועי ה-7 באוקטובר, משהו בתוכו לא מאפשר לו להישאר על מי מנוחות.

"אני לא צריך כסף, ולא מעניין אותי לחפש כבוד או מדליות", מבהיר זרפתי בקול נחרץ. "אני לא רוצה ספינות תענוגות ולא תארים. מה שאני צריך זה כוח וכלים כדי לעשות את העבודה בצורה הטובה ביותר. כוח מבחינתי הוא מרחב פעולה ויכולת להגיע לתוצאות אמיתיות".

מלחמה על תודעת הצעירים

לדבריו, גל האנטישמיות הנוכחי באיטליה ובאירופה אינו בהכרח תופעה חדשה, אלא כזו שהוסתרה זמן רב מתחת לפני השטח והתפרצה מתוך חיקוי, עצלות מחשבתית וצריכת כותרות שטחית ברשתות החברתיות. "איטליה היא מדינה אסטרטגית בלב הים התיכון, בין מזרח למערב", הוא מנתח. "אסור להפקיר את הזירה הזו".

להחליף את הצעקות בחיבור

במהלך המפגש שיתף יחיאל צוברי בתובנה שלו כמגשר תרבותי: "כשאנחנו מותקפים, התגובה האוטומטית היא לכעוס, לצעוק או להתווכח. אבל כשמבינים שלפעמים מדובר בבורות, המטרה היא לא לנצח בוויכוח של רגע אלא לקרב. לחבר בין אנשים דרך הדברים המשותפים – אוכל, תרבות, יצירה. אם תיתן לאנשים להכיר את ישראל האמיתית, את המועדונים, את המוזיקה ואת העושר התרבותי, תשנה את דעתם של מאות ואלפים בבת אחת".

כששאלתי את זרפתי מה התוכנית שלו במידה שיועמדו לרשותו המשאבים והתמיכה הנדרשים מגורמים רשמיים – דוגמת חטיבת הדיפלומטיה האזרחית של משרד החוץ – הוא לא היסס: "להביא עשרות משפיעני רשת מאיטליה, לא מתוך העולם הפוליטי אלא מתחומי הקולינריה, האופנה והמוזיקה, ולהראות להם את ישראל כמו שהיא. מתוך 10 מובילי דעה כאלה שייחשפו למציאות בעצמם, נגיע למאה, וממאה למיליוני עוקבים. אנחנו צריכים אנשים חושבים, שולחן עגול של יוצרים ולא של פוליטיקאים".

המסר שעולה מהשיחה ברומא חד וברור: הכלים הישנים של ההסברה הישראלית אינם מספקים עוד במאבק הדיגיטלי המהיר. אנשים כמו אלכס זרפתי לא מחפשים מחיאות כפיים, תפקידים ממלכתיים או מדליות על דש החולצה. הם מבקשים רק את הגיבוי והכלים לצאת לקרב על התודעה – בשביל העתיד, ולא בשביל הטקסים והכבוד.