הניסוח המדויק בהחלטה קובע כי איראן מצויה במצב מתמשך של "אי ציות" להתחייבויותיה תחת אמנת אי ההפצה (NPT), תוך הדגשת "אובדן רצף הידע והמעקב" באשר למלאי האורניום המועשר שבידיה, ודרישה מפורשת מטהרן "לתקן בדחיפות את אי הציות" ולהבטיח את אי הסטת החומר הגרעיני למטרות בלתי מורשות.
מדובר בהפעלה ראשונה מזה שני עשורים של מנגנון הדיווח למועצת הביטחון נגד איראן, צעד שמעביר רשמית את התיק ממישור הפיקוח הטכני בווינה אל שולחן האכיפה וההכרעות המדיניות בניו יורק. ההחלטה לא התקבלה בגלל חשיפתו של אתר גרעיני מוצנע חדש במעמקי האדמה, אלא בגלל מצב מסוכן בהרבה: הסוכנות מודה, לראשונה באופן גלוי, כי איבדה כליל את היכולת לפקח, לעקוב ולדעת מה מתרחש בתוך תוכנית הגרעין האיראנית.
לכאורה, מדובר באירוע פרוצדורלי משפטי: איראן הפרה את אמנת ה-NPT, והעניין עובר למטה האו"ם בניו יורק. במישור המעשי, הדיון במועצת הביטחון צפוי להיתקל בחסימה רוסית וסינית ולא יניב החלטה אופרטיבית מחייבת. אך זו בדיוק הנקודה שבה הדיפלומטיה מפנה את מקומה לאסטרטגיה הצבאית. מבחינתן של ישראל וארה"ב, חוסר ודאות מודיעיני שקול לאיום מיידי. כאשר סבא"א קובעת שאינה יכולה לערוב לכך שאיראן לא פועלת לייצור פצצה, היא נוטלת מהמערב את הבסיס האחרון לשימור הסטטוס קוו הנוכחי.
באין פיקוח, נקודת העבודה האסטרטגית חייבת להניח את התרחיש המחמיר ביותר: שאיראן כבר נמצאת בתהליך פריצה שקט או בהסתרת רכיבים קריטיים במתקנים חסינים. כך למעשה, החלטת סבא"א בעיתוי הנוכחי אינה עוד תמרור אזהרה, אלא צעד שמכין את השולחן המשפטי והבינלאומי והלגיטימציה לארה"ב ולמערב לחדש את הלחימה. נראה שהאור הירוק הדיפלומטי לשלב הלחימה הבא נגד איראן נדלק אתמול בווינה.
המשך יבוא
התרעות פיקוד העורף