התוצאה היא הישג בעל משמעות אסטרטגית: שליטה משמעותית בצד התימני של באב אל-מנדב, מצר שרוחבו כ-29 קילומטרים ומחבר בין מפרץ עדן לים סוף ומשם לתעלת סואץ.
לא רק טילים וכטב"מים
עד כה החות'ים איימו על הספנות בים האדום בעיקר באמצעות טילים, כטב"מים ואמצעים ששוגרו מעומק תימן. השליטה החדשה באי פרים ובקו החוף הסמוך משנה את התמונה. האי שוכן בלב המצר ומחלק אותו למעשה לשני נתיבי שיט. אחיזה בו, לצד נוכחות קרקעית בד'ובאב ובאל-מוח'א, מאפשרת לחות'ים להרחיב את סל האיומים גם לארטילריה ולאמצעים קצרי טווח יותר. כלומר, האיום על כלי שיט כבר אינו תלוי רק ביכולות שיגור מרחוק.
המשמעות גדולה בהרבה מהזירה התימנית עצמה. בשגרה עוברים בבאב אל-מנדב כ-10% מהסחר הימי העולמי. כל פגיעה ממושכת בחופש השיט במצר עלולה להשפיע על שרשראות אספקה, תנועת אנרגיה ועלויות ביטוח והובלה.
סיטרינוביץ' טוען כי האחריות אינה מוטלת רק על החות'ים או על איראן. הוא מפנה אצבע גם לעבר סעודיה, שלדבריו השקיעה במשך שנים בניסיון להכיל את החות'ים באמצעות תמריצים כלכליים, ובמקביל התמקדה בהחלשת ההשפעה של איחוד האמירויות ובעלות בריתה בדרום תימן. מבחינתו, האסטרטגיה הזאת קרסה.
לפי סיטרינוביץ', החות'ים הצליחו לייצר מול האמריקנים "משוואת הרתעה" משלהם: הם מבינים שהממשל אינו רוצה להיגרר שוב למלחמה ממושכת במזרח התיכון, ומנצלים את המגבלה הזו. הנקודה הרחבה יותר נוגעת לאיראן. לפי סיטרינוביץ', טהרן ובעלות בריתה הגיעו למסקנה שהרגע הנוכחי אינו מיועד רק לשרוד את הלחץ האזורי, אלא לנסות ולעצב מחדש את המפה האסטרטגית.
הסכנה: הפסקת אש שתתפרש כחולשה
לצד האזהרות, סיטרינוביץ' מבקש להכניס את הדברים לפרופורציה. החות'ים, לדבריו, אינם כוח בלתי מוגבל. הם מתמודדים עם בעיות כלכליות קשות, קשיי משילות ומגבלות ביכולת להפעיל נשק אסטרטגי לאורך זמן. החולשה המרכזית שלהם, לדבריו, היא כלכלית. היכולת לספוג לחץ צבאי אינה שקולה ליכולת להתמודד ללא הגבלה עם בידוד ולחץ כלכלי ממושך.
מכאן נגזרת גם המסקנה שלו: לחץ צבאי בלבד אינו מספיק. כדי לייצר הרתעה יציבה, צריך לשלב לחץ כלכלי, חיזוק הכוחות המתנגדים לחות'ים, פגיעה בנתיבי הסיוע האיראני, שיפור משמעותי של המודיעין והצבת מחיר ברור לכל ניסיון לפגוע בספנות הבינלאומית.
התרחיש שמדאיג את סיטרינוביץ' הוא שסעודיה תגיע למסקנה שהמחיר גבוה מדי, תעדיף הפסקת אש מהירה ובסופו של דבר תסכים להסרת מגבלות מעל החות'ים בתמורה לשקט. מהלך כזה עשוי לעצור זמנית את הלחימה, אך מבחינתו יש בו סכנה גדולה: הוא ילמד את החות'ים ואת איראן שהסלמה משתלמת.
מה צריך לקרות עכשיו?
בנוסף, הוא מזהיר מפני התרחבות הרשת החות'ית מעבר לתימן, בעיקר בעיראק ואולי גם בירדן, ומדגיש את הצורך לעקוב מקרוב אחר קשרים עם א-שבאב. אם ייווצר שיתוף פעולה מבצעי, כספי או טכנולוגי משני צדי הים האדום, מדובר כבר באיום רחב בהרבה.
לכן מבחינתו, מה שקורה בבאב אל-מנדב כבר אינו סיפור תימני, ואף לא סיפור סעודי. השאלה היא אם ארצות הברית ובעלות בריתה מוכנות להגן בפועל על חופש השיט באחד הנתיבים האסטרטגיים בעולם - או להתרגל למציאות שבה כוח הנתמך בידי איראן מסוגל לשנות בכוח את כללי המשחק האזוריים.
התרעות פיקוד העורף