מחזיק במקל משני קצותיו
הקו הפרו-ישראלי של מודי לא מנע ממנו להיפגש אתמול עם נשיא איראן פזשכיאן, בפעם השנייה בתוך פחות משבועיים. לפי לשכת ראש ממשלת הודו, השניים דנו בהתפתחויות במזרח התיכון, ומודי שב והדגיש כי "כל הסוגיות חייבות להיפתר באמצעות דיאלוג ודיפלומטיה". במקביל הוא שם דגש על נקודה רגישה במיוחד מבחינת טהרן: חופש השיט והמסחר הימי וביטחון המלחים.
הגישה הזו ממחישה היטב את המדיניות ההודית. הודו מקיימת יחסים ביטחוניים, טכנולוגיים ומדיניים הדוקים עם ישראל, אך אינה מעוניינת לנתק את הקשרים עם איראן, שהיא גם מקור אנרגיה חשוב, שותפה אזורית וחברה מלאה ב-BRICS. פזשכיאן, מצדו, אמר לאחר הפגישה כי הודו ואיראן יכולות "להחיות יחד את היחסים" ולהרחיב את שיתוף הפעולה בתחומי מסחר, כלכלה וטכנולוגיה.
המלחמה מול איראן הפכה לאחד המבחנים הקשים ביותר של הגוש. טהרן ואיחוד האמירויות מחזיקות בעמדות מנוגדות ביחס לעימות, והנציגים ניהלו בימים האחרונים מגעים אינטנסיביים כדי להגיע לנוסח מוסכם. על פי רויטרס, הושגה לבסוף הסכמה על הצהרה שתתנגד למלחמות חד-צדדיות, אך מבלי לנקוב בשמות המדינות המעורבות.
אחרי שבע שנים: שי חוזר להודו
מאז הסכם נסיגה צבאית ב-2024 חלה הפשרה הדרגתית. הטיסות הישירות חודשו והמסחר התאושש, אך הגבול נותר מוקד חשד כבד. לקראת הפגישה בין שי למודי מסרה בייג'ינג כי היא רוצה ששתי המדינות יהיו "שותפות המסייעות זו לזו להצליח", וינהלו את היחסים "מנקודת מבט אסטרטגית וארוכת טווח".
הגרסה החדשה של "אי-הזדהות"
BRICS אינו המשך ישיר של תנועת המדינות הבלתי מזדהות, שנולדה בשנות המלחמה הקרה, אך הדמיון הרעיוני ברור. הודו הייתה ממייסדות התנועה, שביקשה להימנע מהשתייכות אוטומטית לגוש האמריקאי או הסובייטי. כיום, תחת הכותרת של "הדרום הגלובלי", ניו דלהי מנסה לעשות דבר דומה: לשמור על קשרים עם ארצות הברית וישראל, לרכוש אנרגיה מרוסיה, לדבר עם איראן ולארח את מנהיג סין.
מודי אף הדגיש עם פתיחת הפסגה כי BRICS לא נועד להיות גוש נגד המערב, אלא מסגרת שנועדה להגדיל את כוחן של הכלכלות המתפתחות. זהו אולי המסר המרכזי של הפסגה בניו דלהי: הודו אינה בוחרת צד, אלא מנסה לבנות לעצמה מרחב שבו היא יכולה לדבר עם כולם, ולהפיק תועלת מכל מחנה.
התרעות פיקוד העורף