לפי ניתוח שפורסם בלבנון, המלחמה אינה רק משנה את התוצאות בשטח – אלא גם את המשקל היחסי של בעלי בריתה של טהרן. חיזבאללה אמנם עדיין נחשב לארגון החזק והמשמעותי ביותר מבחינת הקרבה לישראל, העומק הצבאי וההשפעה הפוליטית, אבל יכולת הפעולה שלו מוגבלת כיום יותר מבעבר.
חיזבאללה תחת לחץ
במשך שנים נשען מעמדו של חיזבאללה על שלושה יתרונות מרכזיים: ארסנל שמסוגל לאיים על ישראל, ניסיון צבאי וארגוני שנצבר לאורך עשרות שנים, ונוכחות פוליטית עמוקה בתוך המערכת הלבנונית. אלא שלפי הניתוח, המלחמה הוכיחה שכוח צבאי לבדו אינו מספיק, במיוחד כאשר עצם השימוש בו גובה מחיר כבד מהסביבה האזרחית והפוליטית שבה הארגון פועל.
הקרב ברכס עלי טאהר מוצג כדוגמה לכך. למרות האחיזה של חיזבאללה בשטח, ישראל הצליחה לפגוע בתשתיות ובמנהרות ולהשתמש במהלך כדי לבסס מחדש את תפיסת "אזור הביטחון" שלה בדרום לבנון. זו אינה הוכחה שחיזבאללה איבד את כוחו, אלא לכך שערכו של ארגון כזה נמדד לא רק בכמות הנשק שברשותו – אלא ביכולת להשתמש בו מבלי להפוך אותו לנטל פוליטי וחברתי.
החות'ים מרוויחים מהגיאוגרפיה
בתימן התמונה הפוכה כמעט לחלוטין. החות'ים פועלים במרחב שבו אין ממשלה מרכזית שמסוגלת לכפות עליהם קו מדיני, יריביהם המקומיים מפוצלים, וסעודיה אינה ממהרת לחזור למערכה רחבה. המשמעות האמיתית של ההתקדמות החות'ית, לפי הניתוח, היא לא רק טריטוריאלית אלא גיאוגרפית. השליטה במוח'א, ד'ובאב ובאי פרים מקרבת אותם לאחת מנקודות החנק החשובות בעולם – באב אל־מנדב.
הניתוח הלבנוני טוען גם שארצות הברית מתמודדת עם רשת בעלי הברית של איראן בדרכים שונות. בלבנון יש לוושינגטון שילוב של סנקציות, לחץ פוליטי, מגעים דיפלומטיים ופעולה צבאית ישראלית. בעיראק היא מנסה לפגוע בעיקר ברשתות המימון. בתימן, לעומת זאת, הכלים מוגבלים יותר. שנים של תקיפות לא פירקו את החות'ים, ואילו פעולה קרקעית רחבה נחשבת מסוכנת ויקרה. מכאן גם ההסבר לכך שוושינגטון, לפי הדיווחים, נמנעת בשלב זה מהתערבות ישירה רחבה נגד החות'ים ומסתפקת יותר בסיוע מודיעיני ובאיתור מטרות.
מרכז הכובד לא עובר – אבל משתנה
הטענה המרכזית של הניתוח היא שהחות'ים אינם מחליפים את חיזבאללה, אבל תפקידם במערך האיראני גדל. חיזבאללה נשאר הקלף הקרוב ביותר לישראל והחשוב ביותר בזירה הלבנטינית, אבל כיום ייתכן שהמטרה האיראנית מולו היא יותר לשמר את כוחו מאשר להשתמש בו ללא הפסקה.
לעומת זאת, החות'ים יכולים למלא תפקיד התקפי יותר – מול סעודיה, הסחר הימי ואספקת האנרגיה. לכן, לפי הניתוח, "אחדות הזירות" כבר אינה אומרת שכל הזירות פועלות באותה צורה. לבנון הופכת יותר לזירה של הגנה על נכס איראני קיים, בעוד תימן הופכת לזירה של הרחבת לחץ אזורי.
השורה התחתונה של הפרשנות הלבנונית היא שמפת ההשפעה של טהרן אינה קורסת – אלא משתנה. מרכז הכובד לא עבר כולו מביירות לבאב אל־מנדב, אבל איראן מחלקת מחדש את המשקל בין שלוחותיה בהתאם ליכולת של כל זירה להפעיל לחץ על היריבים במחיר הנמוך ביותר מבחינתה.
התרעות פיקוד העורף