"האיום הגדול - אנחנו עצמנו"
אחד הממצאים המטלטלים ביותר בדוח נוגע לחוסן החברתי בישראל: 55% מהישראלים מצביעים על הקיטוב והמחלוקת הפנימית כאתגר המסוכן ביותר לקיומה של המדינה - נתון הגבוה משמעותית מהחשש מפני האיום הגרעיני האיראני (23%) או מהסכסוך הישראלי-פלסטיני (18%).
יתרה מזאת, שישה מכל עשרה ישראלים סבורים כיום כי קיימת סכנה ממשית לשפיכות דמים ולמלחמת אזרחים. לקראת מערכת הבחירות, 78% מהאזרחים מביעים דאגה עמוקה מרמת הלכידות, כאשר החשש הכבד ביותר הוא דה-לגיטימציה הדדית שתוביל לכך שאף מחנה לא יכיר בתוצאות הקלפי. במקביל, השסע הדתי-חילוני זינק לראש מוקדי המתח, בעיקר סביב סוגיית חוק הפטור מגיוס והפגנות העריקים.
"ישראל חזקה יותר היום, אך כוח צבאי אינו מטרה בפני עצמה", מזהיר נשיא JPPI, פרופ' ידידיה שטרן. "האתגר האמיתי הוא לתרגם את ההישגים להסדרים יציבים, לבריתות בינלאומיות ולחוסן פנימי שיחזיקו מעמד לאורך זמן. המבחן שלנו כעת אינו רק מול אויבינו, אלא איזו מציאות נדע לבנות בבית".
ניצחונות טקטיים ללא אופק מדיני
במישור הגאו-אסטרטגי, הדוח מציין כי צה"ל הנחית מהלומות כבדות על חמאס וחזבאללה ופגע קשות בתוכנית הגרעין האיראנית, בין היתר במבצע "שאגת הארי". עם זאת, הישגים אלו טרם עוגנו בהסדר אסטרטגי מחייב, כאשר באיראן עדיין נותר כחצי טון אורניום מועשר ל-60% ללא פיקוח אמין, ואיום הטילים הישיר נותר בעינו.
מעבר לאנטישמיות קטלנית
בזירה הבינלאומית, המכון מתריע כי האנטישמיות הפכה לאיום אסטרטגי שיטתי. אף שמספר התקריות הכולל התייצב בחלק מהמדינות, חומרת האלימות שברה שיאים: בארה"ב נרשם שיא של 203 תקיפות פיזיות, בצרפת 126 תקיפות, ואירועים קשים דווחו בבריטניה ובקנדה.
תופעה מדאיגה נוספת המוגדרת בדוח היא "נראות מוגבלת": 76% מיהודי אירופה ו-55% מיהודי ארה"ב מעידים כי הם מסתירים כיום סממנים יהודיים או נמנעים מלהגיע למקומות המזוהים עם הקהילה. במקביל, האנטישמיות חודרת לעומק תשתיות הבינה המלאכותית ומנועי החיפוש, המעצבים את תודעת הדור הצעיר.
"הישראליזציה" של התפוצות והתרחבות הירידה
בפרק הדמוגרפי מציג הדוח נתון חסר תקדים: שיעור ההגירה מישראל זינק, ואוכלוסיית הישראלים החיים בחו"ל עומדת כעת על כ-755 אלף איש (וכמיליון בתוספת ילדיהם שנולדו מעבר לים). ישראלים אלה מהווים כיום בין 7% ל-15% מכלל האוכלוסייה היהודית בגרמניה ובבריטניה. הם אמנם מחזקים את הקהילות המקומיות, אך גורעים מישראל כוח אדם חיוני של אקדמאים ובעלי מקצועות מבוקשים.
לצד זאת, הקרע בין ישראל ליהדות העולם מעמיק: פחות ופחות יהודים בתפוצות רואים בישראל "מופת מוסרי" או "אור לגויים", ובמקום זאת מתייחסים אליה כאל "עוד מדינה ככל המדינות" - תוך גילוי אמביוולנטיות גוברת נוכח המחיר האנושי של המלחמה.