צ'טין פתח את דבריו בכותרת: "ישראל הדליקה את האש, ראשי המטות הערביים ישבו סביב אותו שולחן", וטען כי עצם המפגש משקף בעיניו תמונת מצב חריגה ואף סותרת של המערך הביטחוני האזורי.
"הפגישה של הרמטכ"ל הישראלי אייל זמיר סביב אותו שולחן עם בכירי המפקדים הצבאיים מסעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, כווית, קטאר, ירדן ומצרים, בפגישה סגורה שלפי הדיווחים התקיימה בגרמניה בתיאום פיקוד המרכז של ארצות הברית (CENTCOM), נראית בעיניי כתמונת מצב בולטת במיוחד - וסותרת באותה מידה - של מצבה של הארכיטקטורה הביטחונית במזרח התיכון".
לדבריו, ישראל, שכיום משתפת פעולה עם מדינות באזור על רקע האיום האיראני והחששות הביטחוניים, אחראית במקביל, לטענתו, להחרפת מוקדי העימות במזרח התיכון.
"מפני שישראל, שכיום מרכזת סביבה מדינות בשל האיום האיראני והחששות לביטחון האזורי, הפכה באמצעות הכיבוש שפתחה בו בעזה והמבצעים הצבאיים שביצעה לאחד השחקנים המרכזיים שלא רק החריבו את הזירה הפלסטינית, אלא גם הפעילו את קווי השבר הקיימים באזור - מלבנון ועד סוריה, מתימן ועד איראן".
צ'טין הוסיף כי מבחינתו קיים ניגוד בין הביקורת על פעילות ישראל לבין התיאום הצבאי עמה: "בשעה שהאש שיצרה מדיניות זו - שגוררת את המזרח התיכון צעד אחר צעד למעגל עימות גדול יותר - מוגדרת כעת מחדש תחת הכותרת של 'איום ביטחוני משותף', התמונה שבה כמה מהמדינות הערביות יושבות עם ישראל סביב אותו שולחן לתיאום צבאי יוצרת פרדוקס פוליטי רציני".
עם זאת, צ'טין ציין כי מנקודת מבטה של וושינגטון ניתן לראות בתמונה ביטוי לחזית משותפת נגד איראן: "מנקודת מבטה של וושינגטון, התמונה הזו עשויה לבטא חזית מאוחדת נגד איראן וקו ביטחוני חדש המשתרע ממיצר הורמוז ועד מערכות ההגנה האווירית האזוריות". את דבריו חתם בשאלה: "אולם עבור העולם הערבי, השאלה האמיתית שצריך לשאול היא זו: האם ביטחון האזור אכן יובטח באמצעות תיאום צבאי רב יותר עם ישראל, או באמצעות בלימת מדיניות העימות שישראל הפיצה ברחבי האזור, החל מעזה?"