"ראיתי את הרכב של גדודי אל-קסאם, והיו שם שבויים ישראלים", שחזר עזאיזה בגילוי לב. "האנשים ירדו, צפו, הרביצו להם, הכו אותם, ואני הלכתי אחריהם וצילמתי. אבל את הסרטונים האלו לא פרסמתי. למה? כי לא רציתי להרוס את החיים של האנשים שצולמו. הבנתי שישראל תשתמש בסרטונים האלו כדי לזהות כל אדם שהיה שם ולחסל אותו. לא רציתי להיות אחראי, אפילו בעקיפין, למוות של האנשים האלו עבור כמה לייקים וצפיות ברשת".
ביקורת חסרת תקדים נגד חמאס
הוא תהה בקול רם על התועלת המבצעית של חמאס מאז תחילת הלחימה, והעביר מסר נחרץ למנהיגי הארגון: "מה-7 באוקטובר ועד היום, תראה לי פלסטיני אחד שחי בעזה והנשק של חמאס הגן עליו? אף אחד בעזה לא זכה להגנה מהנשק הזה".
עזאיזה לא עצר שם ותקף את הנהגת חמאס על סרבנותה ארוכת החודשים: "אני לא מחכה שנתיים כדי לשפוט אם חמאס טעו. אני רואה את הטעות מול העיניים שלי, כשאנשים מתים בכל יום. הרי עכשיו מדברים על הסכם שבו יסכימו להניח את הנשק. הייתם יכולים להסכים לזה כבר ב-11 באוקטובר 2023. למה היה חשוב כל כך שייהרגו עשרות אלפים? על איזה שולחן שמתם את הסוגיה הפלסטינית? החזרתם אותנו לימי הביניים. גרמתם לנשים בעזה להטיל את מימיהן בתוך דלי מפלסטיק. זה לא מזיז לכם, אבל מה שמפריע לכם זה אם מישהו פתאום מעביר ביקורת?"
המערך התקשורתי וההשתקה בעזה
הצלם הצעיר, לא אמר את הדברים מעזה לאחר שברח מהרצועה כעבור כארבעה חודשים מפרוץ המלחמה ומתגורר כיום בקטאר. לטענתו הוא חווה על בשרו את זרועו של מנגנון ההשתקה החמאסי. הוא תיאר קבוצת וואטסאפ בשם סמארט, המנוהלת על ידי בכיר במערך ההסברה של חמאס במעבר רפיח, שבאמצעותה מנוהלים קמפיינים ארסיים נגד עיתונאים שמעזים לסטות מהנרטיב של הארגון.
"פתאום מצאתי את עצמי מותקף מכל עבר", הוא משחזר בכאב. "הם לוקחים פרטים של אדם מסוים, מפרסמים את מספר הטלפון שלו בקבוצה ומורים לפעילי הרשת לתקוף אותו, לקלל אותו ולהוציא לו את הנשמה. מדובר בהתנהלות מאורגנת, עדר של ממש. כשהעליתי סרטון שבו נשמע אזרח מקלל את חמאס, חטפתי אש עצומה. צלמים בעזה התרגלו להוריד את המצלמה ברגע שמישהו זורק מילה רעה על חמאס, כי כל מי שמעז להראות את המציאות נרדף עד חורמה". לדבריו, "חייתי בתוך סיר לחץ. אנשים שניהלו אותנו התייחסו לחיינו כאל משחק. הרגשתי שסומנתי, שאני מסתובב בכל רגע נתון עם מטרה על הגב".
"עזה היא המקום הרעיל בעולם"
"הלוואי שהייתה לי אפשרות לישון ולא להתעורר לעולם. זה רצון אמיתי למות", הודה בגילוי לב נדיר וחשף את המחיר הנפשי שהוא משלם. "אני מסתובב בעולם, טס מלונדון לניו יורק, מדבר מול אלפי אנשים שקונים כרטיסים לשמוע אותי, יושב בטקסי נובל, ואני לא מסוגל להיות שמח. אני חי בטראומה שורפת מתמדת".
הוא סיכם את יחסיו המורכבים עם ביתו בתיאור נוקב שקשה להישאר אדישים אליו: "עזה היא המקום הרעיל ביותר בעולם. אתה אוהב אותה, אבל באותו זמן אתה שונא אותה. אתה אוהב אותה, אבל היא פוגעת בך ומשמידה אותך. המציאות שם כפתה עליי דברים שמעולם לא רציתי. המחיר שאנו משלמים כדי לרצות מנהיגים שלא סופרים אותנו הוא פשוט בלתי נתפס".
התרעות פיקוד העורף