מרוץ נגד קצב השיגורים
במהלך השנה וחצי האחרונות ניסה פיינברג לשנות את שיטת הרכש והייצור של הפנטגון. הוא הקים מנגנון רכש חדש המדווח ישירות אליו, וקידם השקעות ממשלתיות של מיליארדי דולרים בחברות שמייצרות חומרי גלם קריטיים, מנועי רקטות ורכיבים הנחוצים להרחבת ייצור הטילים.
חלק מהמהלך נשען על שיטות ואנשים שפיינברג מכיר מעולם ההשקעות הפרטיות. הפנטגון שילם כ-300 מיליון דולר לחברת הייעוץ Alvarez & Marsal, שעבדה בעבר עם Cerberus, וגייס כ-300 מנהלים לשעבר מתעשיית הרכב ומענפים אחרים לקבוצה המכונה "מפעילי עסקים למען ההגנה הלאומית.
אותם בכירים נשלחים למפעלי יצרני הנשק ולספקי המשנה, ומקבלים 150 עד 170 דולר לשעה כדי לזהות בעיות ולייעץ כיצד להגדיל תפוקה. במקביל קיבלה חברת Palantir חוזה בהיקף של עד 244 מיליון דולר למערכת בשם War Machine, שנועדה לנתח תהליכי ייצור ולזהות צווארי בקבוק.
לדברי פיינברג, הבעיה אינה רק כסף. "יש מחסור גדול באנשים בעלי יכולת תפעולית במשרד", אמר. "אנשי הרכש שלנו מצוינים, אבל הם אינם אנשי ייצור ותפעול".
לפנטגון יש תוכניות, אבל לא מספיק כסף
אלא שהמאמץ להגדיל את הייצור נתקל במחסום פוליטי ותקציבי. הפנטגון חתם על יותר מתריסר הסכמות ראשוניות עם יצרני נשק וספקים במטרה להרחיב את ייצור התחמושת, אולם הקונגרס עדיין לא מימן את רובן.
בדצמבר האחרון זימן פיינברג מחוקקים לחדר מאובטח והודיע להם שהפנטגון זקוק בדחיפות לכ-28 מיליארד דולר נוספים לרכישת טילים. לפי הדיווח, מחוקקים ועוזריהם סברו כי הדרישה אינה מציאותית לאחר שסבב התקציב כבר כמעט הושלם. בסופו של דבר נוספו כ-8 מיליארד דולר בלבד.
לאחר שיחת הטלפון מקמפ דייוויד הגביר פיינברג את הלחץ. הוא שלח לקבלנים מזכרים שדרשו הצעות מהירות להגדלת ייצור מערכות, ובהן מכ"מים, וכן "שקיפות מחירים" והעברת מידע חשבונאי לפנטגון. הדרישה עוררה התנגדות, בעיקר בקרב חברות קטנות, ובהמשך רוככה.
קשרי וול סטריט מעוררים ביקורת
טראמפ העניק לו השבוע גיבוי פומבי ואמר כי הוא "עושה עבודה נהדרת". אלא שמבחן התוצאה עוד לפניו: האם ניתן להרחיב את קווי הייצור מהר מספיק, כאשר המלחמה ממשיכה לשחוק את המלאים. פיינברג עצמו מודה שאין ערובה להצלחה. "אני בטוח שאעשה טעויות", אמר, "אבל זה חלק מהניסיון לבצע שינויים ולפעול בדחיפות".
התרעות פיקוד העורף