ברית עם השטן והיסטוריה של קיצוניות
באמצעות משחקי כוח פוליטיים בין האימפריה העות'מאנית לבריטים בשלהי מלחמת העולם הראשונה, ובסיוע מיליציות 'אח'וואן' שבטיות קיצוניות, הצליחה לבסוף משפחת סעוד לכבוש ב-1925 את מכה ומדינה מידי השושלת ההאשמית. הברית הדתית-פוליטית התקבעה, ומיליציות האח'וואן הוטמעו לאחר דיכוי המרידות שלהן ב-1932 אל תוך מה שהפך לימים למשמר הלאומי הסעודי.
"מאז ומתמיד הממלכה הסעודית הייתה למעשה אויבת של המערב, על אף ההסכמים הכלכליים", מסביר ריטר. הוא מזכיר כיצד המצור הקיצוני על מכה בנובמבר 1979 דחף את הממשלה הסעודית לייצא את האסלאם הוואהבי הרדיקלי החוצה, תוך מימון מסגדים ואנשי דת ברחבי העולם כמעין תעודת ביטוח פנימית. "סעודיה תיעלה משאבים אדירים למוג'הידין באפגניסטן, שלחה לוחמים כמו אוסמה בן לאדן, ויצרה פלג שהפך לימים לאל-קאעידה. היא זו שמימנה בעבר גם את הטרור בסוריה ובעיראק, ופעלה ופועלת נגד האינטרסים של המערב לאורך זמן".
שלטון אימה וסילוק יריבים בארמון המלוכה
בניגוד למלכים שקדמו לו, אשר השכילו לשמור על קונצנזוס עדין בתוך המשפחה המורחבת מרובת הנסיכים, יורש העצר מוחמד בן סלמאן בחר לשבור את כל הכללים. ריטר מדגיש כיצד בשנת 2017 סילק בן סלמאן את המפקד הוותיק של המשמר הלאומי כדי לבצר את שלטונו ולהחליש את ההגנה סביב המלך. "הוא ניצל את מצבו של מלך קשיש ועצר עשרות נסיכים, כמו גם אזרחים בולטים. כל מי שיכול היה להוות אופוזיציה פוליטית פוטנציאלית לעלייתו המטאורית מצא את עצמו במעצר, בעוד שמשאביו ועמדות הכוח שלו הוחרמו ונלקחו ממנו".
הבוץ התימני, קריסת כלכלת הנפט וסוף הדרך
הסיבה המרכזית בגינה בית סעוד בדרכו הבטוחה למטה, לתפיסתו של ריטר, איננה רק המרמור העמוק מבית, אלא סדרת כישלונות אסטרטגיים חמורים ומתמשכים מחוץ לגבולות המדינה ובראשם המלחמה הכושלת בתימן. ב-2014, בעודו מפלס את דרכו אל הכתר דרך משרד ההגנה, חיפש בן סלמאן מערכה צבאית מהירה נגד המורדים החות'ים (תנועת אנסאר אללה) כדי לבסס קבלות ביטחוניות ולבנות את שמו כמצביא. "הוא רצה מלחמה קלה, אבל זה פשוט לא קרה", מסביר ריטר. "מאז, ולמעלה מעשור שלם, סעודיה לכודה בסכסוך עקוב מדם מול תימן ללא שום מוצא או סוף נראה לעין".
הפיכה מבית ואפקט הדומינו במזרח התיכון
השילוב הרותח של כלכלה פגיעה ההולכת ומידרדרת, כישלונות צבאיים עוקבים מול ציר איראן-תימן, וניכור הולך וגובר בתוך השורות של משפחת המלוכה, יוצר חבית חומר נפץ פוליטית שצפויה להתפוצץ במוקדם או במאוחר. להערכתו של ריטר, התסריט הסביר ביותר הוא שינוי שלטוני מבפנים: "סביר מאוד להניח שבן סלמאן יודח מבפנים באמצעות הפיכה כלשהי. התהליך הזה יקרע את החברה הסעודית לגזרים, כשנסיכים יפלו על נסיכים במאבקי כוח עקובים מדם. בוואקום השלטוני הזה, לא רק שיורש העצר יסולק, אלא שבית סעוד ההיסטורי כולו צפוי ליפול".
ההשלכות של תרחיש אפוקליפטי כזה צפויות לשנות את מפת המזרח התיכון מקצה לקצה. ריטר, שחקר את הדינמיקה האזורית לאורך השנים, חוזה התפוררות מלאה של מערך הבריתות והביטחון במפרץ הפרסי. "אנסאר אללה עשויים בהחלט לכבוש לבסוף את ריאד כעלבון סופי לשושלת אל-סעוד הקורסת. ואם סעודיה, שהיוותה ערובה ביטחונית לשכנותיה, תיפול, כך יקרה גם לרוב או כל מדינות המפרץ הערביות שנשענו עליה. כווית עלולה למצוא את עצמה בן לילה כמחוז ה-19 של עיראק, בחריין עשויה לעבור לשליטה שיעית מובהקת, ואיראן תקבל רוח גבית לאיים ישירות על קטאר ועל איחוד האמירויות".
למרות התרחיש המטלטל וההשלכות הגיאופוליטיות כבדות המשקל, ריטר מבקש לסיים במסר נוקב לעולם המערבי: "אף אחד בעולם לא צריך לקונן על נפילתה הפוטנציאלית של שושלת סעוד. כי עם משפחת סעוד, ייעלם סוף סוף גם הוואהביזם הקיצוני ככוח דומיננטי בפוליטיקה העולמית. ואין ספק שעולם ללא קיצונים וואהבים, הוא עולם שבהחלט שווה לחיות בו". התמונה המלאה שמצייר הקצין לשעבר מהווה תמרור אזהרה אסטרטגי – גם האימפריות הנפט העשירות ביותר אינן חסינות בפני שילוב מסוכן של יוהרה, החלטות שגויות וריקבון שלטוני מבית ומבחוץ.
התרעות פיקוד העורף