קרלסון פתח את התוכנית בהשוואה צינית בין היחס של התקשורת האמריקנית לקנדה לעומת ישראל. הוא ציין כי בעוד שארצות הברית חולקת עם קנדה את הגבול הבינלאומי הארוך בעולם, המשתרע על פני כ-8,851 ק"מ, הבחירות שם כמעט ולא זכו לסיקור. מנגד, קרלסון תקף את האובססיה האמריקנית לבחירות בישראל, מדינה קטנה ומרוחקת בהרבה.
בשלב זה הצטרף לשיחה פרופסור זקס, אשר ניתח את המפה הפוליטית בישראל לאחר מערכת הבחירות המתוחה. לדברי זקס, שיעור ההצבעה בקרב הציבור הערבי עמד על נתון מדהים של כ-80 אחוזים, מה שהעניק למפלגות הערביות כוח משמעותי של קרוב ל-20 מנדטים. סאקס קבע נחרצות כי "בנימין נתניהו הוא אחד האסונות הגדולים ביותר של ההיסטוריה המודרנית, עבור ישראל, עבור העולם כולו ועבור ארצות הברית". הוא הוסיף כי הדחת נתניהו תהיה צעד מבורך וקריטי.
עם זאת, סאקס הביע פסימיות עמוקה לגבי יכולתה של המערכת הפוליטית הישראלית לבצע את השינוי הנדרש. הוא תיאר את ישראל כ"חברה מטורפת" הנגועה בגזענות קיצונית נגד ערבים. "אילו זו הייתה חברה נורמלית, מפלגות האופוזיציה והמפלגות הערביות היו מתאחדות, נתניהו היה נשלח לכלא והייתה קמה ממשלה חדשה", אמר זקס. לטענתו, האופוזיציה הישראלית מסרבת לשתף פעולה עם נבחרי הציבור הערבים אך ורק כדי להוכיח את נאמנותה לציונות, דבר המעיד על אובדן ההיגיון הפוליטי והמוסרי.
לקראת סיום, פרופסור סאקס הציג את חזונו לגבי העתיד הדמוגרפי והפוליטי של האזור. הוא ציין כי האוכלוסייה בין הירדן לים תישאר מחולקת שווה בשווה בין יהודים לערבים בעשורים הקרובים. מאחר שלטענתו נתניהו חיסל לחלוטין את פתרון שתי המדינות, סאקס סבור כי הפתרון הריאלי היחיד שנותר הוא הקמת מדינה דו-לאומית. הוא נתן כדוגמה את המודל של בלגיה, בה פועלים מספר פרלמנטים עבור קבוצות אתניות שונות תחת ממשלה פדרלית אחת. לגישתו, מודל כזה יאפשר ליהודים ולערבים לנהל את ענייניהם הקהילתיים בנפרד, תוך שיתוף פעולה בסוגיות לאומיות, ובכך למנוע מצב של שלטון בו חצי מהאוכלוסייה משוללת זכויות אזרחיות בסיסיות.
התרעות פיקוד העורף