הניתוח מתבסס, בין היתר, על דוח שפרסמה ב־23 באוקטובר האקדמיה הלאומית למודיעין של טורקיה (MİA), הפועלת במסגרת ארגון המודיעין הטורקי (MİT), תחת הכותרת "האנטומיה של ההתפשטות הישראלית". הדוח מציג את ישראל כיריבה אסטרטגית של טורקיה ומזהיר כי המדיניות הישראלית באזור אינה תופעה זמנית הקשורה לממשלה מסוימת, אלא מגמה עמוקה שעשויה להימשך גם לאחר חילופי שלטון.
לדברי אסן, הדוח משקף את תפיסת העולם של גורמים בעלי השפעה בחוגי המודיעין והממשל הטורקי. הוא מצביע על כך שבאנקרה רואים בישראל מתחרה על עיצוב הסדר האזורי, ולא רק מדינה שעמה קיימת מחלוקת מדינית סביב המלחמה בעזה.
גם איזנקוט לא ישנה את התמונה?
הניתוח פורסם יומיים לאחר הבחירות לכנסת ה־26, שהסתיימו ללא רוב לאחד הגושים. למרות המבוי הסתום הפוליטי, אסן סבור כי זהותו של ראש הממשלה הבא לא תשנה באופן מהותי את מדיניות החוץ והביטחון של ישראל. לדבריו, בין נתניהו לאיזנקוט קיימים הבדלים בסגנון ובהתנהלות, אך לא בהכרח בתפיסות היסוד בנוגע לאיראן, לסוריה וללבנון.
הוא מזכיר כי איזנקוט שימש בעבר מפקד פיקוד הצפון ורמטכ"ל, היה מזוהה עם דוקטרינת הדאחייה בלבנון, ולאחר 7 באוקטובר כיהן בקבינט המלחמה של נתניהו. לפיכך, להערכתו, גם ממשלה בראשות איזנקוט עשויה להמשיך לפעול צבאית בסוריה, לשמר נוכחות ביטחונית בדרום לבנון ולהתייחס לאיראן כאיום אסטרטגי.
סוריה: הזירה המסוכנת ביותר
אחת המסקנות המרכזיות של הדוח הטורקי נוגעת לסוריה, המוצגת כזירה שבה האינטרסים של שתי המדינות מתנגשים בצורה הישירה והמסוכנת ביותר. על פי התפיסה שמציג הדוח, טורקיה מעוניינת בחיזוק השלטון המרכזי במדינות השכנות ובהקמת מערכות ביטחון יציבות שיאפשרו למדינות לשלוט בשטחיהן. מנגד, הדוח מייחס לישראל העדפה לקיומן של מדינות חלשות ומפוצלות, באופן המאפשר לה לשמר חופש פעולה צבאי ולהתערב בנעשה מעבר לגבולותיה.
מאז נפילת משטר אסד בדצמבר 2024, הפכה סוריה למוקד מרכזי של התחרות בין שתי המדינות. אנקרה פועלת לחיזוק השלטון המרכזי בדמשק ולהרחבת השפעתה הביטחונית והמדינית, בעוד ישראל פועלת לשימור האינטרסים הביטחוניים שלה ולמניעת התבססות של גורמים המאיימים עליה.
לדברי אסן, ככל שיתרחבו הפעילות והנוכחות של שתי המדינות בסוריה, כך יגדל הסיכון לחיכוך צבאי ביניהן. הוא מזהיר כי ללא תיווך אמריקאי מתמשך, הפערים עלולים להוביל להסלמה שתחרוג מחילופי ההצהרות בין המנהיגים.
המאבק מתרחב לים התיכון ולנתיבי הסחר
היריבות אינה מוגבלת לסוריה. הדוח הטורקי מצביע גם על מזרח הים התיכון וקפריסין כזירות בעלות חשיבות אסטרטגית הולכת וגוברת, על רקע הבריתות האזוריות, שיתופי הפעולה הביטחוניים ותוכניות האנרגיה. באנקרה עוקבים אחר התרחבות היחסים של ישראל עם יוון וקפריסין, ורואים בהם חלק ממערך אזורי שעלול לצמצם את מרחב התמרון הטורקי במזרח הים התיכון.
במישור הכלכלי, טורקיה מתייחסת גם למסדרון הסחר המתוכנן בין הודו, המזרח התיכון ואירופה (IMEC) כאל מתחרה אפשרי לתוכניות התחבורה והמסחר שלה. מולו מקדמת אנקרה נתיבי סחר חלופיים, בהם מסדרון הפיתוח דרך עיראק והמסדרון האמצעי המחבר את טורקיה למרכז אסיה. המטרה היא לשמר את מעמדה כצומת מרכזי להעברת סחורות ואנרגיה בין אסיה לאירופה.
לפי הדוח, על טורקיה להימנע מתגובה צבאית ישירה לכל פעולה ישראלית, ובמקום זאת לחזק את קשריה עם מדינות האזור, לתמוך בבניית מוסדות שלטון ומערכות ביטחון יציבות ולפתח חלופות להסדרים אזוריים שאינם כוללים אותה.
וושינגטון תצליח למנוע הסלמה?
אסן אינו שולל לחלוטין את הגישה הזאת ומציין כי חלק מהקשרים המסחריים והביטחוניים בין המדינות נמשכו חרף המשברים. עם זאת, הוא טוען כי העימות כבר חורג מהיחסים האישיים בין המנהיגים. לדבריו, הטעות של אנקרה הייתה ההנחה כי סיום כהונתו של נתניהו יאפשר פתיחת דף חדש ביחסים עם ישראל. הדוח של האקדמיה הלאומית למודיעין מצביע, לשיטתו, על שינוי עמוק יותר בתפיסת האיום הטורקית.
לכן, גם אם תקום בירושלים ממשלה חדשה, הפערים האסטרטגיים בין ישראל לטורקיה צפויים להמשיך ולהעסיק את שתי המדינות. סוריה נותרת נקודת החיכוך המרכזית, והיכולת למנוע הידרדרות לעימות צבאי עשויה להיות תלויה במידה רבה במעורבות האמריקאית. המסקנה שמציג החוקר היא כי המתיחות בין אנקרה לירושלים אינה רק מאבק אישי בין ארדואן לנתניהו, אלא תחרות ארוכת טווח על ההשפעה והסדר האזורי במזרח התיכון.
התרעות פיקוד העורף