בסקר "פיו" נמדדה גם שחיקה באמון האישי בנתניהו: 88% מהאיטלקים הביעו בו אמון מועט או אפסי, לעומת 80% בשנה הקודמת. חוסר אמון מוחלט הביעו 62%, כך לפי נתוני המכון.
הביקורת חוצה מחנות
המספרים ממחישים שההתנגדות אינה נחלת השמאל בלבד. סקר Ixè מיולי, המצוטט בכתבה, מצא כי 61.2% מהאיטלקים תמכו בניתוק היחסים עם ישראל. התמיכה הגיעה ל-53% בקרב מצביעי המרכז-ימין ול-47% בקרב מצביעי הימין. גם הפער הדורי בולט: 69% מבני 18 עד 34 תמכו במהלך, לעומת 51% מבני 65 ומעלה.
פלד תיאר את דעת הקהל האיטלקית כאתגר מרכזי, והמליץ ליורשו לחזק את ההיכרות עם ישראל ואת ההבנה של תרומת היחסים עמה לאיטליה, בין היתר בתחומי הטכנולוגיה, המסחר, המחקר והחדשנות. במקביל, התריע מפני העלייה באנטישמיות וטען כי המאבק בה צריך להתבסס על הסכמה רחבה, ולא להפוך לסוגיה המפלגת בין ימין לשמאל.
סקר נוסף, של Eumetra, שנסקר באתר "טרמומטרו פוליטיקו" ב-2 באוקטובר, מצא כי 51.3% תומכים בהטלת סנקציות על ישראל, לעומת 17.4% שמתנגדים לכך. בה בעת, 47% ראו באנטישמיות סכנה ממשית באיטליה. שני הנתונים ממחישים מדוע אין לזהות באופן אוטומטי התנגדות למדיניות ישראל עם עוינות כלפי יהודים.
עם זאת, ביקורת על ישראל אינה בהכרח שלילת זכות קיומה. במחקר של Sociometrica ו-FieldCare, שהוצג באוקטובר, 25.3% מהנשאלים בחרו בעמדה התומכת בשתי מדינות בעלות זכויות וביטחון שווים. 18.5% נוספים הכירו בזכותה של ישראל להתקיים, אך דרשו נסיגה משטחים. לעומתם, 12.1% שללו את המשך קיומה כמדינה באזור, וכרבע מהמשיבים לא הביעו עמדה.
כשהמחלוקת מגיעה לבתי הספר
המתח גלש גם לקשרים אזרחיים. סוכנות ANSA דיווחה באוקטובר על סערה סביב ביקור משלחות של אנשי חינוך מבתי ספר יהודיים בארצות הברית ובישראל במרכז "רג'ו צ'ילדרן". בעקבות מחאה, התבקשה התנערות מפורשת ממדיניות ממשלת נתניהו. המשלחת האמריקנית דחתה את נסיעתה, ואילו המשלחת הישראלית אישרה את השתתפותה.
מבקרי המהלך טענו כי מדובר באפליה אנטישמית, בעוד העירייה והמרכז הדגישו עקרונות אוניברסליים של הגנה על ילדים. הפרשה המחישה כיצד הוויכוח על ישראל חודר גם למוסדות החינוך ומציב יהודים וישראלים מול דרישות להבהיר את עמדתם הפוליטית.
התרעות פיקוד העורף