הטור נפתח בהכרה ביכולתו של נתניהו לשרוד משברים פוליטיים. הכותב משתמש בשפה חריפה במיוחד כלפי ראש הממשלה ומייחס לו נכונות לנקוט הרג והרס כדי לקדם את מטרותיו, אך במקביל מודה כי שוב ושוב הצליח לצאת ממצבים שנראו קשים. לדבריו, נתניהו שרד יותר משלוש שנים והגיע לבחירות שלא ביקש לקיים, ובכל זאת השיג תוצאה שמנוגדת לציפיות יריביו בישראל ומחוצה לה.
לפי הניתוח שמוצג בטור, הגוש של נתניהו זכה במספר המושבים הגבוה ביותר, אך לא בכוח שיבטיח לו ממשלה באופן עצמאי. מבחינת הכותב, דווקא הפער הזה מסביר את המצב החדש: נתניהו לא קיבל את התוצאה שקיווה לה, אבל גם לא נדחק הצידה. לכן, כך נטען, כל ניסיון להרכיב ממשלה יצטרך להביא בחשבון את מעמדו. זהו גם הבסיס לתפנית שמציע הטור: במקום לתאר את ההצבעה כהפסד מוחלט או כניצחון ברור, הוא מתייחס אליה כאל פתח למשא ומתן שיכול לשנות את החלוקה המוכרת בין המחנות.
באופן מפתיע, הכותב מעריך כי האפשרות השנייה סבירה יותר. הוא מזכיר דברים שלדבריו הודלפו שעות לאחר פרסום תוצאות הבחירות, ולפיהם נתניהו פתוח להבנות עם איזנקוט. הטור אינו מציג את ההדלפה כאישור להסכם קיים, אלא כבסיס לתרחיש שהכותב מבקש לבחון. אין בו הצגה של משא ומתן שהושלם, חלוקת תיקים מוסכמת או התחייבות פומבית של אחד הצדדים. עיקר הדברים הוא ניסיון להסביר מדוע עסקה קשה מבחינה פוליטית עשויה לשרת את שניהם.
במרכז התרחיש ניצבת רוטציה בתפקיד ראש הממשלה. נתניהו, לפי הניתוח, יוכל להשתחרר מהאיומים החוזרים על שלמות הקואליציה; איזנקוט יוכל לקבל חלק מדרישותיו ולהציג את עצמו כמי שהסכים לפשרות למען אחדות ישראל. בהמשך, כך מתאר הכותב, איזנקוט אף יוכל להציג את עצמו כראש הממשלה הבא ולהשתמש במהלך לבניית קשרים והבנות.
הכותב אינו מתעלם מהמכשול המרכזי: שני הפוליטיקאים ניהלו את מאבקם סביב הרצון לגבור זה על זה. ובכל זאת, הוא סבור שיוכלו להצדיק שינוי כיוון באמצעות קריאות לאחדות, לטובת הכלל ולהגנה על קיומה של ישראל. בסיום הוא מדגיש כי ההכרעה עדיין תלויה בתוצאות הרשמיות ובפרטי ההסכם האפשרי, אך טוען שההכנות לתוכנית ממשלתית כבר החלו, במטרה להימנע מבחירות נוספות.
התרעות פיקוד העורף