על רקע השינוי במאזן הכוחות הפוליטי בארצות הברית, המאמר בוחן כיצד עשויה להשתנות מדיניות החוץ האמריקאית ומה צפוי להיות גורלו של העימות המתמשך עם איראן.
עוד נטען כי אובדן הרוב הרפובליקני בקונגרס נובע משילוב של גורמים, ובראשם העלייה החדה במחירי הנפט, שהגבירה את האינפלציה ואת ההתייקרויות ופגעה בכוח הקנייה של האזרחים האמריקאים, בדומה למתרחש במדינות נוספות ברחבי העולם.
כמו כן מצויין כי מדיניות המכסים של טראמפ החריפה את המשבר והעלתה את עלויות הייצור ואת מחירי הסחורות המיובאות. הכותב מעריך כי גם קולותיהן של קהילות מהגרים שנולדו מחוץ לארצות הברית עברו לדמוקרטים בתגובה למדיניותו של הנשיא כלפי מהגרים.
גורם נוסף שמוזכר במאמר הוא התנגדותם של אמריקאים רבים למימון מלחמות והתערבויות צבאיות מעבר לים באמצעות כספי המסים שלהם, במיוחד כאשר מדובר בסכסוכים שאינם משפיעים ישירות על חיי היומיום שלהם. לצד זאת, הכותב מציין כי יצרניות הנשק האמריקאיות רשמו רווחי שיא בחודשים האחרונים והבטיחו לעצמן חוזי ייצור ארוכי טווח עם גורמים זרים רבים.
לפי הניתוח ב"אלנשרה", אובדן הרוב הרפובליקני בקונגרס מציב את טראמפ בצומת פוליטי משמעותי. כוחו בזירה החקיקתית הפנימית צפוי להיחלש, אך הוא עדיין ישמור על השפעה ניכרת בתחום מדיניות החוץ ועל יכולתו להורות על פעולות צבאיות מהירות.
במאמר מוסבר כי הממשל האמריקאי צפוי להיכנס לתקופה של קיפאון חקיקתי, שבה מהלכים משמעותיים, ובהם קיצוצי מסים ורפורמות בתחום ההגירה, לא יוכלו להתקדם ללא הסכמת הדמוקרטים. במצב כזה, לבית הלבן תיוותר בעיקר האפשרות להטיל וטו על יוזמות חקיקה של האופוזיציה.
מנגד, הדמוקרטים יוכלו להשתמש בסמכויותיהם התקציביות כדי לחסום תקציבים או לנהל משא ומתן על מימון פרויקטים חיוניים. שליטתם בוועדות מפתח בקונגרס תאפשר להם להוציא זימונים ולפתוח בחקירות נרחבות, תוך הגברת הפיקוח על הממשל. בנוסף, נטען כי השגת רוב דמוקרטי בסנאט עלולה להביא לשיתוק מינויים בממשל ובמוסדות הפדרליים.
עם זאת, כותב המאמר מדגיש כי סמכויותיו של נשיא ארצות הברית כמפקד העליון של הכוחות המזוינים מעניקות לו מרחב פעולה משמעותי. לדבריו, הנשיא יכול להורות על תקיפות אוויריות או תקיפות טילים מהירות ללא אישור מוקדם של הקונגרס, אך הוא מחויב להודיע על כך בתוך 48 שעות ולהסיג את הכוחות בתוך 60 עד 90 יום, אלא אם כן יתקבל אישור רשמי להמשך הפעולה.
לצד מרחב הפעולה הזה, הקונגרס מסוגל להגביל את שאיפותיו הצבאיות של הממשל באמצעות לחץ פוליטי וציבורי, ובעיקר באמצעות סמכותו לצמצם את המימון הנדרש לקיום מערכה צבאית ממושכת.
עוד מצוין במאמר כי הקונגרס החדש ייכנס לתפקידו באופן רשמי ב-3 בינואר 2027. המשמעות, לפי הניתוח, היא שלטראמפ נותרו כחודשיים שבהם הוא נהנה ממרחב תמרון רחב יחסית.
שלושת התרחישים מול איראן: מתקיפה מוגבלת למלחמה כוללת
בהמשך המאמר נטען כי אסטרטגיית המשא ומתן האיראנית, שהתבססה על תמרון והשהיה עד לבחירות האמצע בארצות הברית, הוכיחה את עצמה. לפי הניתוח, גם ההימור האיראני על הפסד רפובליקני בעקבות המשבר שנגרם מסגירת מצרי הורמוז השתלם.
הכותב קושר בין סגירת המצר, העלייה במחירי הנפט וההתייקרויות במשק האמריקאי לבין תוצאות הבחירות, ומעריך כי בעקבותיהן נחלשה עמדת המשא ומתן של טראמפ מול טהרן בהשוואה לחודשים הקודמים.
על רקע זה מציג המאמר שלושה תרחישים אפשריים להמשך העימות בין ארצות הברית לאיראן:
במאמר נטען כי התפתחות כזאת עלולה לפתוח את הדלת למלחמה קשה ורחבת היקף, שהקונגרס האמריקאי לא יוכל להתעלם ממנה, ללא קשר לחלוקת הסמכויות בין המוסדות הפוליטיים. הסיבה לכך, לפי הכותב, היא שמעורבות במלחמה מסוג זה נוגעת לאינטרסים האסטרטגיים של ארצות הברית, החורגים מזהותה של המפלגה השלטת.
מצויין בנוסף כי התמונה בנוגע להחלטתו האפשרית של טראמפ עדיין מעורפלת. עם זאת, לפי הערכות פוליטיות המתנהלות הרחק מאור הזרקורים התקשורתי, האפשרות הראשונה נחשבת חלשה ובלתי סבירה, בעוד שהאפשרות השלישית קשה ליישום בטווח הקצר.
מכאן, לפי הניתוח, גוברת האפשרות שטראמפ יבחר בתרחיש השני, הכולל תקיפות צבאיות מוגבלות נגד איראן. אלא שגם מהלך כזה עלול, לאורך זמן, להסלים למלחמה כוללת.
המאמר מדגיש כי לא ניתן לחזות כיצד יתפתח חידוש התקיפות הצבאיות, גם אם בתחילה הן יהיו מוגבלות. לדבריו, העימות עשוי להתחיל בתקיפה עוצמתית נגד מספר מצומצם של מטרות, אך תגובות צבאיות מצד איראן עלולות לאלץ את הכוחות התוקפים להרחיב את היקף התקיפות ולהאריך את משך המערכה.
לכך מצטרפת גם האפשרות שישראל ומיליציות הנתמכות בידי איראן יצטרפו לעימות במלוא עוצמתן, ויהפכו מערכה מוגבלת למלחמה אזורית רחבה.
התרעות פיקוד העורף