מבוכה באירופה: למרות הנכונות, הפליטים לא רוצים להגיע לצרפת

הוויכוח הנוקב על מתן מקלט לפליטים הוא כמובן נושא מרכזי היום בצרפת. הנשיא פרנסואה הולנד הבטיח לקלוט 24 אלף מהם בשנתיים, אף על פי שמושב שרי הפנים האירופים שהתכנס בבריסל לא הצליח להגיע להסכמה על חלוקת המכסות. שר הפנים ברנר קזנב כינס 700 ראשי ערים שחלקם מסרב לקלוט מהגרים, והבטיח להם אלף יורו תמורת כל פליט שיוכל לשהות באורח זמני בעירם. ובכלל, צרפת אינה נדיבה בהענקת מקלט מדיני. מתוך 65 אלף בקשות בשנה החולפת אושרו 15 אלף בלבד. מדובר בעיקר במהגרים מאפריקה וממזרח אירופה. גל המהגרים מסוריה, מעיראק, ממערב אפריקה ומאסיה שהציף את אירופה אינו מאיים עליה כלל. המהגרים פשוט לא רוצים להגיע לצרפת, והיא נאלצה בימים האחרונים ממש לחזר אחריהם כדי למלא את המכסה.

בארמון הקונגרסים של מינכן ישבו בפנים נפולות עשרה פקידים של סוכנות ההגירה הצרפתית וחיכו למועמדים להגירה, במסגרת מכסת אלף הפליטים שהנשיא הולנד התחייב לקלוט בסוף השבוע כדי להקל על גרמניה. אבל הם לא באו. פסקל בריס, מנהל הסוכנות, הודה שבקושי הצליחו ״לגייס" 500 איש לעלות על האוטובוסים לצרפת. זאת למרות הקריאות בערבית ששודרו ברמקולים.

"כשאנחנו מדברים איתם אנחנו מצליחים בדרך כלל לשכנע אותם", אומר בריס, "אבל לאנשים יש גרמניה בראש. המבריחים הבטיחו להם שם את ארץ הזהב אלדורדו. הם בכלל לא חשבו על צרפת".

האחים הסורים עומראן (18) ורמי (23) קסאר עלו על האוטובוס לצרפת, אבל מיד כשירדו במרכז הקליטה הזמני שנפתח בסרז’י ליד הבירה פריז הם שאלו: "איך מגיעים מכאן לאנגליה?" הם סיפרו שההורים שלהם שנשארו בסוריה היו מופתעים כששמעו שהסכימו לצאת לצרפת. "פסקל בריס שכנע אותי שיהיה לנו כל מה שאנחנו צריכים בצרפת, אבל אני לא יודע אם קיבלתי את ההחלטה הנכונה", הודה עומראן, "נראה לי שסיכויי להיקלט בבריטניה טובים יותר". אגב, עובדי מרכז הקליטה בסרז’י הודו שחלק גדול מהבאים לא ידעו שצרפת היא התחנה הסופית.

גם המהגרים הבלתי חוקיים "הוותיקים" שנאחזו ב"ג’ונגל" האוהלים בעיר הנמל הצפונית קלה, עוד לפני פרוץ המשבר הכללי באירופה, לא רוצים ברובם המכריע לבקש מקלט בצרפת. אלפי הסורים והאריתראים שמנסים מדי לילה לעקוף את גדרות התיל ולעלות על אונייה או על רכבת היורוסטאר לעברה השני של התעלה לא מעוניינים להיות חלק מ־24 אלף הנבחרים של הנשיא הולנד. הסיכויים למצוא עבודה בבריטניה, בהתחשב במשבר האבטלה בצרפת, ידיעת השפה וקרובי משפחה או חברים שכבר נמצאים שם - כל אלו מושכים אותם לעברה השני של תעלת למנש.

"אני רוצה להצטרף לאמא שכבר נמצאת שם", אומר סמיר מאריתריאה. רות (25) מספרת על בן דודה שעובד בבריטניה כמהנדס. האנגלית שלה טובה. "למדתי בבית הספר. הצרפתית קשה הרבה יותר. חוץ מזה אמרו לנו שבצרפת אין עבודה", אמרה רות.

עימאד, שהגיע עם קבוצה של סורים שהקימו את אוהליהם והניחו מזרנים בכיכר בעיר סרז'י, מבטיח שאין לו שום דבר נגד צרפת. "הבנות שלי אפילו הלכו לבית ספר שבנו הצרפתים. אבל יש לי אח ואחות בבריטניה, ואם אבקש מקלט בצרפת - תעבור יותר משנה עד שיבואו אשתי והבנות, ואולם בבריטניה יעברו רק חודשיים־שלושה", אמר עימאד.

הבריטים דווקא מנסים לעזור לצרפתים. במרכז הבקרה של המשטרה הבריטית שהוקם ליד מחנה האוהלים של קלה הם מסבירים למועמדים למעבר שבניגוד לצרפת, בריטניה מגרשת לארצם את האפגאנים שבקשתם לקבלת מעמד פליט נדחתה, ובקרוב היא תגרש גם את האריתראים. אבל בינתיים זה לא עוזר לצרפתים למלא את המכסה של הנשיא הולנד.