אם לסמוך על הסקרים הרבים המתפרסמים בתקופה האחרונה לקראת הבחירות לנשיאות בארה"ב, אפשר להאמין שבחודש ינואר יכנס ג'ו ביידן לבית הלבן. בחלקם ניתן לראות יתרון של למעלה מ-15% למי שהיה סגנו של אובמה, על פני הנשיא המכהן טראמפ. אם אכן יתחלף השלטון בוושינגטון בחודשים הקרובים, אנו צפויים לראות שינוי משמעותי במדיניות החוץ האמריקאית בכלל, ובמיוחד בהתנהלות המעצמה הגדולה מול המדינות והגורמים השונים במזרח התיכון.
הראשונים להביט בכיליון עיניים לכיוון הקלפיות בארה"ב הם בכירי הממשל באיראן. נדמה כי הרפובליקה האסלאמית היא המדינה שביחסיה עם ארה"ב צפוי להתחולל השינוי הגדול ביותר, במקרה של חילופי גברי בבית הלבן. הקו אותו הציג טראמפ מאז כניסתו לתפקיד היה ניצי ותקיף כלפי משטר האיתוללות בטהראן, בעוד שביידן מתכנן לנקוט בקו דיפלומטי ומתון הרבה יותר.
בשל התכנון לשוב לשולחן המשא ומתן עם איראן והניסיונות להחיות את הסכם הגרעין, צפוי ביידן להקל משמעותית את הלחץ שמפעיל עליה ממשל טראמפ. תוכנית ה"לחץ המקסימלי" של טראמפ מביאה את הכלכלה האיראנית לשפל חסר תקדים. בשבוע האחרון נעמד הריאל האיראני על שפל של 320 אלף ריאל לדולר אחד ומגמת התרסקות המטבע האיראני נמשכת כל העת. ביידן מאמין, ובצדק לא מבוטל, כי מדיניות הלחץ המקסימלי שמפעיל ממשל טראמפ על משטר האייתוללות מקרבת אותם יותר ויותר לידיים רוסיות וסיניות.
בעוד נדמה כי בתקופת ממשל טראמפ התגברו המחאות נגד המשטר בטהראן באופן משמעותי, במה שנראה כתוצאה ישירה של השפל הכלכלי, שורת הרווח הגאופוליטי בעניין זה נותרת בסימן שאלה. באמצעות חימום היחסים מול טהראן, מקווה ביידן שיצליח להביא לצמצום נוסף של הכוחות האמריקאיים במזרח התיכון בדגש על אפגניסטן, סוריה ועיראק.
עיראק השכנה היא המדינה בה מתבטא בתקופה האחרונה בצורה הבולטת ביותר העימות בין איראן לארה"ב. השנה האחרונה בה הייתה משמעותית ליחסי ארה"ב עמה, וכן ליחסי ארה"ב עם איראן. מאז חיסולו של קאסם סולימאני בשדה התעופה בבגדד בתחילת השנה, חלה עליה משמעותית בתקיפות המופנות נגד צבא ארה"ב במדינה. לסדרת התקיפות הללו שבמסגרתן נורו למעלה ממאה רקטות על יעדים דיפלומטיים וצבאיים אמריקאיים אחראיות המיליציות השיעיות בעיראק, החברות בארגון אל-חאשד א-שעבי (הגיוס העממי).
עם עובדת היחלשותו המשמעותית של דאעש בשנים האחרונות (הפרחים לטראמפ), יחד עם ההתקרבות האפשרית של ממשל ביידן לממשל בטהראן, נדמה כי הסיבות להסגת הכוחות מעיראק יגברו על הסיבות להשארתם. בנוסף, לא מן הנמנע שביידן צפוי לנקוט במדיניות שנקט אובמה לצמצום כוחות הצבא הקרקעיים בעימותים קשים במזרח התיכון (No boots on the ground). אין בכך להניח שביידן צפוי להיות המשך ישיר של ברק אובמה, אך נדמה כי הקווים המנחים הכלליים צפויים להיות דומים.
סעודיה, שלאורך שנים ארוכות מקיימת יחסים חזקים עם ארה"ב, ונחשבת לבעלת ברית חשובה שלה במזרח התיכון, צפויה להיפגע משמעותית מהתקרבות בין וושינגטון לטהראן. האפשרות שמוחמד בן-סלמן, יורש העצר, יודח מתפקידו על ידי אביו, המלך סלמן, במקרה בו לא יצליח להגיע להבנות עם ממשל ביידן על עניין הלחימה בתימן ובכלל אמנם נשמעת הזויה וקיצונית, אך לא תהיה זו הפעם הראשונה והאחרונה בה אתם שומעים עליה.
ממשל טראמפ העדיף על פי רוב להימנע מחיכוכים עם הממשל באנקרה, ובהחלט אפשר לזהות עליה משמעותית בפעילות הצבאית הטורקית מאז שנת 2016, אז נבחר טראמפ. ביידן יצטרך להחליט אם להתמודד נגד הנשיא הטורקי שנדמה כי אין גבול לשאיפותיו. חרף העובדה כי בימים האחרונים מבצעים הטורקים ניסויים במערכת ההגנה האווירית הרוסית S-400, נראה כי צפויה לכך תגובה אמריקאית במוקדם או במאוחר. מנגד, עולה האפשרות כי ממשל ביידן דווקא ינסה לבוא לקראתו של ארדואן, כחלק מהקו הכללי התומך בדיפלומטיה במקום תוקפנות, ויציע לו סדרת תמריצים כלכליים להרגעת הרוחות במזרח התיכון, ובכך ירוויח גם את הרחקתו מטהראן ומוסקבה.
ככלל, צפוי ממשל ביידן לפעול על מנת לחזק ולשקם את היחסים עם רבות מהמדינות החברות בגוש נאט"ו. התחושה המלווה רבים בשנים האחרונות היא כי טראמפ מקפיד לחזק את קשריו עם מנהיגים קשוחים וטוטאליטאריים, על פני מנהיגי המדינות המתונות באירופה בפרט ובמערב בכלל. בנוסף, מעדיפים רבים מקרב הקהילה הבינלאומית נשיא מתון והגון כג'ו ביידן, לעומת דונלד טראמפ הנתפס כ"קלף משוגע" וכזה המקבל החלטות הרות גורל על פי תחושות בטן אימפולסיביות. סביר כי ג'ו ביידן יוכל לפעול ביתר חופשיות מול טורקיה, כאשר יתר המדינות החברות בנאט"ו עומדות לצידו.
בשלב ראשון בהקשר זה, ניתן להניח כי אם יבחר ביידן, חלום הסיפוח של ישראלים (ואמריקאים) רבים צפוי לרדת מהפרק באופן כמעט סופי. כלל לא בטוח שממשל טראמפ בעצמו היה מעוניין בקידום תכנית זו וביתר שאת ממשלו העתידי של ביידן. הפלסטינים יקוו לתקיפות אמריקאית רבה יותר בכל הקשור לבנייה הישראלית בשטחים, ובנוסף יקוו לתמיכה אמריקאית ביוזמות אנטי ישראליות שיבקשו לקדם ברמה הבינלאומית, או לכל הפחות צמצום תמיכתם בישראל. כרגע נדמה ששיחות שלום בין שני הצדדים הן חלום רחוק והמצב המדיני צפוי להמשיך בקפאונו, אך יתכן שביידן יפעל לחדש את התקשורת בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית. לא בטוח שאפילו הפלסטינים מבינים מה הם רוצים ומצפים מהממשל החדש, אולם ברור להם שכל אחד יהיה עדיף על טראמפ מבחינתם.
סוגיה נוספת ומשפיעה על כולנו שנדמה כי טראמפ כבר שכח ממנה הוא משבר האקלים. ביידן כבר הבהיר שיצטרף להסכם פריז ממנו התנער טראמפ והוא צפוי להשקיע מיליארדי דולרים בקידום ומציאת פתרונות אנרגיה ירוקה. כחלק מקידום העניין הוא טורח להבהיר שקידומם של פתרונות אנרגיה חלופית יסייעו למשק לייצר משרות חדשות רבות. כחלק ממאמצי חזרת ארה"ב לחיק מדינות המערב, פעילות בנוגע למשבר האקלים נראית כצעד הכרחי.
ביידן מרבה לבקר את מדיניות החוץ של טראמפ ואת העובדה כי בהתנהגותו האימפולסיבית הביא לפגיעה ברבים ממנהיגי המערב: "מצאנו את עצמנו פחות מוגנים ובטוחים בשנים האחרונות, בעוד מדינות רבות בעולם הפסיקו לסמוך עלינו", אמר השבוע. הקו אותו מבקש ביידן להציג מבחינת מדיניות החוץ היא עצירת השיח והידידות האמריקאיים מול מנהיגים אכזריים ולא דמוקרטיים ברחבי העולם: "כמדינה החזקה ביותר בעולם יש לנו החובה לתת את הדוגמה הטובה והחזקה ביותר לשאר המדינות".
התרעות פיקוד העורף