לא רק טראמפ פועל לחבל בעתיד כהונתו של ביידן ולהציב לו עובדות בשטח. גם באיראן נדמה שיש לפחות כמה מנהיגים המעוניינים לנצל את התקופה הקרובה לקביעת עובדות שיסייעו בקידום מדיניותם הפנים-איראנית. עם בחירתו של ביידן התרבו הדיווחים על חזרה מהירה למשא ומתן על הסכם הגרעין, ורבים אף טרחו לציין שמדובר ב"אינטרס איראני מובהק", לשם הסרת הסנקציות והחייאת המערכת הכלכלית במדינה. בעוד באיראן אכן יש רבים, ובראשם הנשיא רוחאני, אשר בהחלט מעוניינים בחזרה לדיונים אודות הסכם גרעין מחודש עם ארה"ב ויתר מדינות המערב, ומעוניינים בהסרת הסנקציות הרבות, הרי שרבים אחרים, מהמחנה השני, מעוניינים להימנע מכל משא ומתן והסכם חדש.
מנהיג נוסף, השנוי במחלוקת בינלאומית, ונהנה מחסותו הגדולה של הנשיא טראמפ בארבע השנים האחרונות הוא נשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן. בהמשך לארבע השנים האחרונות בהן התחזק מאוד הן ברמה הטורקית והן ברמה הבינלאומית, גם בתקופה הנוכחית הוא פועל ביתר שאת לקביעת עובדות קשיחות בשטח, וספק רב אם ביידן יאפשר את המשך התעצמותו והתפשטותו האזורית, תוך הפרה בוטה של רבים מהחוקים הבינלאומיים. יחד עם קידום דריסת רגלו בסוריה, לוב, צפון עיראק, לבנון ולאחרונה אף בקווקז, פועל הנשיא הטורקי בחודשים האחרונים כמעט באין מפריע בים התיכון, במרדפו אחר גז טבעי שאולי יוכל להציל את כלכלתו המתרסקת.
בחיפושיו הקדחתניים אחר הגז בים התיכון דורס ארדואן את הגבולות הימיים של יוון השכנה, שלאחרונה חשה מאוימת, הרבה יותר מהרגיל, בשל "הגישה הנאו-עות'מאנית" של ארדואן, כפי שאמר רק בימים האחרונים שר החוץ היווני ניקוס דנדיאס. בשל התנהלותו האגרסיבית של ארדואן בזירה זו, מדינות האיחוד האירופי מתחילות להכיר בעובדה שיאלצו להטיל סנקציות כלכליות על טורקיה, חרף איומו הקבוע של ארדואן לפתוח את השערים ולשלוח פליטים סורים רבים לעברן. עד כה נמנעו מדינות אירופה, הנאבקות להתמודד עם משבר הקורונה, מפני צעד שכזה, בלא גיבוי ותמיכה נאותים מהנשיא טראמפ. כעת, מרגיש הנשיא הטורקי כי אלו אולי ימיו האחרונים לפעול כמעט באין מפריע, ומנגד, מדינות אירופה מתחילות לאזור את האומץ הראוי לפעול נגדו.
ביקורו של מזכיר המדינה האמריקאי פומפאו בשטחי יהודה ושומרון, וביקורו ביקב פסגות, מעידים אף הם על אווירת הסיום הצורמת בבית הלבן. האצבע שתקע פומפאו בעינם של הפלסטינים וחברי המפלגה הדמוקרטית בביקור זה הם בעלי חשיבות רבה, כאשר לאחרונה נשמעו גם השערות שפומפאו כבר החל לעבוד על קמפיין הבחירות שלו לנשיאות בעוד ארבע שנים, תוך הבנה שהצלחתו לא תתאפשר ללא קריצות ומחוות רבות לקהל הבוחרים האוונגליסטים בארה"ב.
גם נשיא מצרים, עבד אל-פתח א-סיסי מביט בחשש לעבר הנשיא החדש ומעוניין לבחון את תחילה את צעדיו ויחסו אליו, בטרם יקבל החלטות בשלל סוגיות הרות גורל עבורו, כמו הלחימה בלוב, ההתמודדות המצרית עם הקמת סכר התחייה באתיופיה וביחסו לבני עמו. טראמפ קרא לו בעבר "הדיקטטור האהוב עליי", אך ספק אם ביידן יסכים לקבל את הפרת זכויות האדם המסיבית אותה מנהל א-סיסי במצרים מראשית שלטונו.
לצד כל זאת, מדיניות החוץ של ביידן אינה נמצאת באחד מהמקומות הראשונים בסדרי העדיפויות שלו. ביידן בראש ובראשונה נחוש להיאבק במגפת הקורונה ומבחינתו מעוניין לטפל בכל מה שטראמפ בחר שלא לטפל. גם הפילוג והשיסוי בחברה האמריקאית שהגיעו לשיא בארבע השנים האחרונות ככל הנראה יעניינו את ביידן הרבה יותר מאשר הנעשה במזרח התיכון. אם עד כה חשבנו שמלאכתו של ביידן צפויה להיות קשה ומורכבת, ככל שעובר הזמן מתברר שהיא נעשית קשה אף יותר.
התרעות פיקוד העורף