“אני יודעת שהנושא החברתי הוא אחת הנקודות היותר רגישות אצל ההורים ובצדק. החיים שלנו נעים כל הזמן סביב מערכות יחסים. זה מתחיל בגן, ממשיך בכיתה, ואז כבר מתקדם לצבא, אוניברסיטה ושכנים. לסיכומו של דבר, הכל יחסים. תחושת הבדידות שאת מתארת היא מקום מאוד קשה להיות בו עבור הילדה. עצוב לדעת שאתן קובעות מפגשי משחק ומתאכזבות בכל פעם מחדש. את צריכה להיכנס לתמונה ולהיות סוכנת החברות של בתך. תבחרי שתי אמהות שאת מרגישה בנוח איתן, תספרי להן על המקרה ותשאלי אותן אם הן מוכנות לעזור לך לייצר מפגש משחק בין הבנות. אני ממליצה לך תמיד להזמין ילדה אחת לשחק עם בתך. אם תזמיני שתי ילדות, הן עלולות להקים קואליציה נגדה, ואז זה ייצור חוויה מורכבת עבורה. את יכולה למנוע את זה ברגע שתדאגי לזה שהמשפט ‘לא רוצים לשחק איתי’ כבר לא יהיה קיים בלקסיקון שלה. יש ארבעה רגשות קשים מאוד שיקבעו את אישיות הילדים בהמשך - דחייה, לגלוג, חוסר משמעות וחוסר אונות. כולנו הרגשנו אותם בילדותנו, אבל כשזה קורה הרבה, כמו שאת מתארת, זה עלול לייצר בהמשך תחושות כבדות מאוד אצל בתך. כדי לסייע לה, אני ממליצה בכל יום, כשאת מחזירה אותה מהגן, לספר לה אנקדוטה מחייך, סיפור מהעולם שלך. זה לא חייב להיות משהו אישי מדי או עם מוסר השכל. מספיק שתגידי לה שראית הבוקר אדם מחליף גלגלים בצדי הכביש. אחרי כמה ימים היא תתחיל מיוזמתה לספר לך על חוויות בגן בלי להרגיש שחוקרים אותה, וכשזה יקרה, את תדאגי לבצע את התפקיד שלך כאם ולשאול אותה שאלות על המקרים שהיא מספרת לך. אז תוכלי לדעת מה באמת קורה בגן וללמד אותה מה צריך לעשות כדי שהיא תוכל להתפתח חברתית. השיח הזה ביניכן ילמד אותה מיומנות חברתית חדשה”.
“קודם כל תפסיקו לדבר על הענשה. השאלה צריכה להיות איך נכון להגיב לילדה המרביצה לאחותה. הרי מה שבאמת צריך לעשות זה לפעול באופן מסוים שיגרום לילדה להבין שלא כדאי לה להרביץ. אין דבר כזה הענשה נכונה, יש דבר כזה תגובה נכונה. אתם לא צריכים להעניש אותה בגלל שהרעו את גורלה בעולם ויש לה עכשיו אחות. הרי היא כל כך קטנה ואין לה אפשרות להתבטא. לכן אני ממליצה שלא תורידו את העיניים מהתינוקת, תשימו אותה במקומות גבוהים ותדאגו להעסיק את הילדה כדי שלא תרביץ לאחותה. ושוב, אני רוצה להדגיש, כדאי שתכחידו את המילה עונש. אנחנו מענישים בבית הסוהר ולא בבית”.
התרעות פיקוד העורף